שטף המידע הזמין כיום לצלמים צעירים (וגם לאלה הפחות צעירים) יכול
להוות ברכה גדולה. הצפיה בעבודתם של אחרים, לימוד של טכניקות מורכבות וקבלת אינפורמציה
ביקורתית על פריטי ציוד נעשתה קלה ונוחה מאין כמוה. עקומת הלימוד כיום תלולה יותר
(לפחות בפוטנציה) מאשר היתה בעבר: צלם צעיר, אינטליגנטי ופתוח לרעיונות יכול ללמוד
באמצעות קריאה והתנסות מועטה 90% מהטכניקה שאי פעם יזדקק לה תוך חודש אחד. אפילו
נושאים מורכבים כמו "תורת הקומפוזיציה" זוכים לגירסאות רבות של "תקצירי
מנהלים", חלקם טובים מאד. דומה שצלם מתחיל יכול להחליף נתח ניכר מן ההתנסות
האישית שלו בנסיונם של אחרים, שזמין לכל בפורמט תמציתי, מודולרי ומכוון מטרה.
אלא שללימוד כזה יש גם חסרונות. הוא יוצא מנקודת הנחה לפיה תורת הצילום
ניתנת להכלה בסדרה של "יחידות ידע". שאפשר לבנות תכנית לימודים מקיפה
יותר או פחות, כזאת שתעניק לתלמיד את כל הכלים שיידרשו לו כדי לצלם "כהלכה"
תוך פרק זמן קצוב. כל יחידת לימוד תכלול מבוא מדעי או היסטורי קצר, פרק תיאורטי
מעמיק ופרק מעשי בו יתרגל התלמיד את הידע שרכש על מנת להגיע למיומנות סבירה. תכנית
כזאת תכלול את הפרקים הבאים:
- הכרות עם המצלמה הדיגיטלית
- יסודות האופטיקה
- תכונות האור ו"משולש החשיפה"
- עומק השדה: תכונות ומניפולציה
- מבוא למיקוד
- מבוא לתאורה מלאכותית
- טכניקות צילום איטי
- טכניקות צילום מהיר
- טכניקות צילום מתקדמות
- צילום אנשים: מפורטרט ועד צילום רחוב
- יסודות הקומפוזיציה הצילומית
- עיבוד תמונה: שיטות בסיסיות
- עיבוד תמונה: שיטות מתקדמות
- סדנה: ניתוח עבודות נבחרות
תודו שהייתם שמחים להשתתף בקורס כזה (חלקכם ודאי עשה זאת). גם מבלי
להשתתף בו בפועל, הפרקים האלה ילוו את האבולוציה של צלמים רבים והם ממילא ייחשפו
בפניהם בדרך כזאת או אחרת תוך כדי התפתחות הצילום שלהם. ובכל זאת, חסר כאן משהו: ההזדמנות
לטעות. זהו חלק הכרחי בכל עקומת לימוד. אינך לומד באמת עד שאתה טועה ומנתח את
הטעות ואחר כך מתקן. תהליך הניסוי והטעיה ארוך ומייגע יותר מאשר רכישה של ידע
קונבנציונאלי מן המוכן, אבל הוא עמוק ויעיל יותר מכיוון שהוא נוגע בתהליך היצירתי
האישי שהצלם עובר. יש לזה דוגמאות רבות. הבולטות שבהן הן כנראה אותן טכניקות
איזוטריות שמקבלות בשנים האחרונות מימדים בלתי פרופורציונאליים בקרב חובבים
מתחילים. הפנורמה, ה-HDR הצעקני, הזוויות הרחבות-מדי בתצלומי נוף,
הטלה-פוטו-לצורך-ביטול-הרקע, ה-tableau vivant האילוסטרטיבי והפורטרט ההירואי
כולם סגנונות טריוויאליים שמשרתים מטרות ספציפיות ביותר בצילום המסחרי, אבל זוכים
לעדנה אופנתית. לעתים נדמה לי שעקומת הלימוד של צלמים צעירים מדלגת על האלמנטים
הבסיסיים ביותר: התוכן, הסיפור והמסר. אלה הם יסודות שבלעדיהם אין הצדקה ליצירה
כלשהי, אבל הם אינם זוכים להתייחסות ראויה ב"ספרות המקצועית" הזמינה
ברשת. כשאני מזכיר אותם באזניהם של צלמים צעירים ונלהבים הם נוטים לאבד עניין. לדידם
הרבה יותר מרתק לדון ב"בוקה" של עדשה כזאת או אחרת. לימוד בדרך של ניסוי
וטעיה עלול להיות מתסכל, אבל הוא נבנה על יסודות מוצקים יותר. הוא אינטואיטיבי
יותר ומתחיל בשאלה הנכונה "מה אני רוצה לבטא בתצלום?" ולא ב"כיצד
אני רוצה שהתצלום ייראה?". לימוד מבוסס טעויות מעודד ספציפיות בעוד לימוד מבוסס
רשת מעודד גנריות. לדעתי תערובת של שתי הגישות תסייע לצלם הצעיר להתקדם במהירות
מבלי לוותר על החשיבה הביקורתית ועל האוטוריטה האמנותית שלו.
.
היה נחמד אם היית מסביר מושגים כמו ה-tableau vivant ולא מאלץ אותי לרוץ לויקיפדיה ועוד באנגלית :)
השבמחקבצרפתית, אתה מתכוון :)
מחקובכן, tableau vivant הוא ז'אנר אמנותי שהתפתח במאה ה-15 בציור והותאם לצילום במחצית המאה ה-19. זהו תאור מבוים של סצנה מתוך ספר או מחזה. בראשית ימי הצילום, החשיפה הארוכה אילצה את השחקנים לקפוא על מקומם במשך דקות ארוכות. כיום העניין מהיר ופשוט יותר, אבל הז'אנר לא נעלם.
בפוסט זה הכוונה ב-tableau vivant לכל סצנה מבוימת שנראית כאילו צולמה בסיטואציה אמיתית, בלתי מתוכננת.
אבנר - זאת בדיוק הלמידה ששאול מתייחס אליה...
מחקהדרישה שלנו שיאכילו אותנו בכפית ויסבירו הכל, במקום ללמוד לבד :)
לאחרונה נחשפתי לאתר 500PX, ונותרתי עם תסכול עמוק, כל התמונות מדהימות ביופיין ובדיוק הטכני המרבי בהן, אבל הן כמו כלום עטוף באריזה ממש יפה, מתוך שטף התמונות שמציף את האתר אפשר לראות מוטיבים ברורים שחוזרים על עצמם בכל הצילומים, בלי תוכן בלי אמירה, בלי התכוונות,בלי נגיעה אישית, הפכנו שבויים לטכנולוגיה, כולנו "טכנאים" ומאוד קשה לעשות את השינוי הזה ובדרך כלל זה פשוט גורם לך להוריד את המצלמה.
השבמחקרובנו שכחנו בדרך שהמצלמה היא בסך הכל הכלי, לא התוכן, המצלמה היא כמו המכחול לצייר, העט למשורר והאזמל לפסל, קשה לי להאמין שנראה בפורום ציור אנשים מדברים באותה רצינות על איזה מכחול הכי איכותי וכדומה מכיוון ששם עדיין ברור לכולם שגם עם המכחול הכי "טוב" בעולם צייר לא יוכל להפיק ציור "טוב" אם אינו יודע את השפה הציורית ויודע איך להשתמש בטכניקות לטובתו ולטובת הרעיון שהוא רוצה להעביר.
בצילום זה כאילו נשכח והמרדף אחרי המצלמה הטובה ביותר והציוד החד ביותר מעביר אנשים על דעתם, כאילו ציוד יותר טוב יהפוך אותם לצלמים יותר טובים והם יפיקו תמונות יותר טובות, בלי לשים דגש על התוכן הצילומי.
העניין חוטא גם לצלמים חדשים שקופצים ישר למים עם SLR מקצועית, ושוכחים שהצילומים שלהם ישפטו על פי סטנדרטים שהמצלמה שלהם מציבה, כלומר, יכולותיו של הצלם נשפטות על פי היכולת שלו להוציא תמונות מהציוד שברשותו, והמרדף אחרי הטכנולוגיה רק יגרום לעוד ועוד הצפה של תצלומים מאותם סגנונות והיכולת להביא משהו חדש תהיה אפילו יותר קשה, מצד שני, יחידי הסגולה שכן יבלטו מעל השאר יעשו את זה באופן הרבה יותר ברור, זו נקודת האור היחידה שאני רואה.