כידוע למי שקורא בבלוג הזה אינני רואה בעצמי צלם "רחוב". אני אוהב לצלם אנשים. אוהב מאד אפילו. דווקא משום כך הפיגורטיביות האנונימית של צילום הרחוב קשה לי. אני מעדיף לחדור את קליפתם של בני אדם, להתקרב אליהם ולצלם מתוך אמפתיה. אני מעדיף שהמצולמים יבחינו בי ויבחרו להתעלם מאשר לצלם בהיחבא. ובכל זאת, לפעמים הנסיבות מאלצות אותי לצלם במהירות, כלאחר יד ומבלי למשוך תשומת לב.
מהי העדשה האולטימטיבית לצילום רחוב (במובנו הקלאסי)? ובכן, אולי כדאי להתחיל מניסוח הדרישות.
ראשית, זאת חייבת להיות עדשה קטנה. עדשות ארוכות מושכות אליהן תשומת לב מיוחדת בגלל הרפלקס הציבורי המשייך אותן לצילום המקצועי. אדם המבחין שהוא מצולם בעדשה כזאת עלול לחשוד שדיוקנו עתיד לראות אור בדפוס. אין בזה כמובן הגיון, אבל לעדשות גדולות יש מין תכונה שכזאת. עד כמה קטנה עליה להיות? הייתי אומר שאורכה לא יעלה על כפליים עובי הגוף.
שנית, זאת חייבת להיות עדשת פריים. רק עדשה בעלת אורך מוקד קבוע תאפשר לצלם להכיר אותה במידה אינטימית מספיק על מנת שיוכל לצלם מבלי להציץ בעינית. מאותה סיבה חשוב שהעדשה תהיה מצוידת בסקאלת מרחקים מדויקת (וגם סקאלת עומק שדה לא תזיק).
שלישית, עליה להיות רחבה במידת מה. עדשות טלה-פוטו ואפילו עדשות נורמליות מחייבות את הצלם לכוון את העדשה אל נושא הקומפוזיציה. עדשות רחבות מאפשרות לו לכלול בפריים את הנושא גם אם המצלמה מכוונת מעט הצידה. סיבה נוספת לעדיפות של זווית הראיה הרחבה היא עומק השדה הגדול הקשור אליה. מצד שני, עדשה רחבה מדי תגרום לכל מה שנמצא בסמוך לשולי הפריים "להימרח" כלפי הפינה הקרובה. המראה האולטרה-רחב הזה עשוי ליצור במתבונן תחושה של קירבה ושל מעורבות בסצנה, אבל הוא אינו מתאים לכל סיטואציה. הייתי אומר שהתחום שבין 28 ו-35 מ"מ (אקוויולנטיים) מהווה פשרה לא רעה.
ורביעית, על העדשה הזאת להיות פשוטה. עדשות שמתהדרות בשלל מתגים, במערכות מיקוד אוטומטי משוכללות ובטבעות אדומות, זהובות או כחולות נוטות להיות גדולות מהרצוי ולבלוט בהמון. בנוסף לכך הן מציעות לצלם בחירה בין אפשרויות רבות (עומק השדה, שיטת המיקוד, הפעלת המייצב וכיו"ב) ובכך יש בהן פוטנציאל לסבך את התהליך היצירתי שלו ולפגום בריאקטיביות שלו לסיטואציה המשתנה.
לאחר שמניתי את הדרישות שלי הגיע הזמן להציץ באפשרויות ההיפותטיות שהיו עומדות בפני אילו חשקתי בעדשה כזאת. בעוונותי המצלמות שברשותי מצוידות בחיישנים בעלי מקדם חיתוך X2. לפיכך עלי לחפש עדשת פריים קטנה (לאו דווקא מהירה) באורך מוקד שבין 14 ו-18 מ"מ. כמובן שהדבר הראשון שעלה בדעתי היה חיפוש בין העדשות המתאימות לביונטים שברשותי. העליתי בחכתי שתי עדשות מתאימות בלבד. שתיהן עדשות "פאנקייק" חביבות ומהירות למדי, אבל שתיהן אינן מתוכננות עבור מיקוד ידני. הנה:
צילום רחוב - כפי שאני מבין אותו - איננו מחייב מיקוד אוטומטי. לכן אין לי סיבה עקרונית לדחות על הסף עדשות ישנות שניתן לחברן למצלמה באמצעות מתאם. אלא שמיד הוברר לי שרוב עדשות הפריים בתחום אורך המוקד הרצוי המצוידות בסקאלת מרחקים נראות בערך כך:
העדשות האלה לא מצטיינות בחדות שלהן כשהן מורכבות על גופים דיגיטליים. זווית ההטלה של קרני האור אולי אינה באה לידי ביטוי במצלמות פילם, אבל לחיישנים יש דרישות משלהם שרק מגדילים אותן. הנה:
מובן שיש עדשה נוספת, טיפ-טיפה רחבה מדי עבור הז'אנר הזה ויותר מטיפ-טיפה יקרה מדי עבור חובב הצילום הסביר, אבל לפחות היא איכותית. הנה היא:
ואז, רגע לפני שחילצתי את כרטיס האשראי המדומה מתוך הארנק (הרי אינני צלם רחוב ולא באמת התכוונתי לרכוש עדשה חדשה. כל התרגיל הזה היפותטי, מה גם שיש ברשותי אי-אלו עדשות) נזכרתי שעדשת הרחוב האולטימטיבית היתה כל הזמן הזה בכיסי.
האם זה קורה גם לכם?
.
הפנסוניק 14מ"מ נהדרת לצרכים התאורתים שלך.
השבמחקמה שגם היא מפקסת יחסית מהר באוטופוקוס ובשילוב של זיהוי פנים וצמצם של 5.6 ומעלה יהיו מעט מאד פספוסים אם בכלל.
היא אמנם לא מצויידת בסקאלת מרחקים אבל אפשר לכוון פוקוס ידני על אובייקט שמרוחק כמטר וחצי ממך ועם צמצם סגור כאמור אפשר להתחיל לצלם מבלי לחשוב יותר על פוקוס, טבעת הפוקוס שלה קצת קשה לסיבוב שזה דבר טוב כי הפוקוס לא ישתנה בטעות גם אם נגעת קלות בעדשה.
מניסיון עם העדשה הזאת זה עובד מצויין והמחיר שלה הופך אותה לעדשה כמעט חובה בתיק ותחליף לא רע בכלל לאולימפוס 12מ"מ היקרה.
הבעיה באייפון היא שהמכשיר בכיס... עד שרואים את הפריים, עד שמוציאים, עד שמפעילים את המצלמה ומה שרצית לצלם כבר עבר. אני לא מכיר הרבה אנשים שיחזיקו את הטלפון כל הזמן ביד. אבל מצלמה, במיוחד שהיא טיפה גדולה מדי על מנת להכנס לכיס תהיה הרבה יותר מהירה לשימוש ;-)
אגב, יש לי סך שמש עגול עבור ה 14מ"מ, זה מכפיל את העובי שלה אך עדיין האינטימיות נשמרת.
הסך שמש המלבני והגדול של האולימפוס 12מ"מ דיי מסגיר אותך בצילום, גם אם תכוון טיפה לצד האובייקט זה עדיין מורגש כאילו הוא מכסה הכל.
יש צלם רחוב מעולה ששמו אריאל לוין, הוא סיים את לימודיו במחלקה לצילום ממש לפני כחודש. בתערוכת הגמר שלו הוא הציג תמונות שאת רובן הוא צילם באייפון והדפסות מדהימות וממש גדולות. פשוט חגיגה.
השבמחקחזרתי אמש מטיול משפחתי של שלושה שבועות בארה'ב. ארסנל המצלמות המשפחתי כלל שתי SLR, שני ריינג'פיינדרים, שתי קומפקטיות והמון אייפונים. עדשת ה 28 מ'מ על הריינג'פיינדר צילמה כמעט 500 תמונות. שאר העדשות והמצלמות צילמו בערך 100.
השבמחקהבן שלי לבד צילם למעלה מ 2000 תמונות באייפון שלו.