למרוץ הבלתי מתפשר אחר רזולוציית החיישנים שאנו עדים לו מאז ראשית העידן הדיגיטלי בצילום יש תופעות לוואי מזיקות: גודל הקבצים הולך ותופח ומשך הזמן הנדרש לעיבודם במחשב, כמו גם משאבי העיבוד והאחסון הנדרשים הולכים וגדלים בהתאמה; מגבלות האופטיקה מתבלטות ונדרשות עדשות יקרות יותר ויותר על מנת ליצור תצלומים בעלי מידת פירוט אחידה בכל שטח התמונה; יציבות המצלמה ברגע החשיפה הופכת להיות חשובה יותר. כללי האצבע למשך החשיפה הדרוש כבר אינם תקפים; ועיבוד התמונה הפרטני, שנעשה לנוכח התמקדות בפרטים קטנים יותר ויותר עלול לפגוע במראה התצלום כולו. מצד שני (הרי אין רע ללא טוב) הגידול ברזולוציה מאפשר הדפסה של התצלומים במימדים מרשימים. הטבלה הבאה מציגה את הקשר בין רזולוציית החיישן למימדי ההדפסה המירביים בצפיפות של 250dpi. צפיפות כזאת איננה מאפשרת לעין האנושית הבחנה בפיקסליזציה ובמיקרו-ארטיפקטים אחרים בעין בלתי מזוינת ולכן היא משמשת כתבי עת מודפסים רבים.
המספרים האלה אולי מפתיעים אתכם, אבל היו סמוכים ובטוחים שבדקתי אותם היטב. מסתבר שדי ברזולוציה של שלושה וחצי מגה-פיקסלים כדי להדפיס תצלום "ענק" (15X20) ובשמונה מגה-פיקסלים על מנת להדפיס שער של מגזין, באיכות שאין למעלה ממנה. מצלמות המצוידות בחיישנים מפורטים יותר יפיקו תצלומים שניתן להדפיסם במימדים המיועדים לתליה על קיר מבלי לאבד אפילו מעט מאיכות ההדפסה!
עד כמה זה נחוץ? ובכן, John Galt, מומחה למסרטות קולנוע, מדבר על כך שמרחק הצפיה האופטימלי בסרט אינו נופל מפעמיים וחצי גובה המסך. אם נביא בחשבון הבדלים ביחסי הגובה והרוחב האופייניים למדיה השונות נמצא שמרחק הצפיה האופטימלי בתמונה התלויה על הקיר או המונחת בכף היד הוא לפחות פעמיים המימד הצר שלה. הניסיון מלמד אותי שההערכה הזאת מדויקת למדי: כשאני מתבונן בתצלום המופיע על צג הטלפון הנייד שלי אני מביט בו ממרחק של כ-20 ס"מ. כשאני מתבונן בתצלום המודפס על עמוד שלם של מגזין נוח לי לצפות בו ממרחק של כ-60 ס"מ. אני מוצא שהמרחקים האלה מאפשרים לי לצפות בתמונה כולה, אבל גם לבחון את פרטיה.
מאחר שמרחק הצפיה בתצלום גדל ביחס קבוע למימדי ההדפס, ומכיוון שכושר ההבחנה של העין בפרטים קטנים נמצא ביחס הפוך למרחק הצפיה, מתקבלת המסקנה המפתיעה לפיה הרזולוציה האפקטיבית של התצלום אינה משתנה עם הגידול במימדיו. למשל, אם נדפיס תצלום מסוים בעל רזולוציה של חמישה מגה-פיקסלים לגודל של גלוית דואר או לגודל של פוסטר חוצות הוא ייראה בעינינו חד ומפורט בדיוק באותה המידה למרות שצפיפות ההדפסה המירבית תרד מ-400dpi ל-20dpi בקירוב, ובתנאי שהתצלום ימלא את אותו חלק משדה הראיה שלנו. הייתי אומר ששמונה מגה-פיקסלים יספיקו להדפסה בכל גודל שהוא ועוד יותירו מרווח ביטחון עבה. אין פלא שאנחנו מתפעלים מאיכות ההדפסה הגבוהה של התצלומים שלנו בכל פעם שבה אנחנו מדפיסים.
מאחר שמרחק הצפיה בתצלום גדל ביחס קבוע למימדי ההדפס, ומכיוון שכושר ההבחנה של העין בפרטים קטנים נמצא ביחס הפוך למרחק הצפיה, מתקבלת המסקנה המפתיעה לפיה הרזולוציה האפקטיבית של התצלום אינה משתנה עם הגידול במימדיו. למשל, אם נדפיס תצלום מסוים בעל רזולוציה של חמישה מגה-פיקסלים לגודל של גלוית דואר או לגודל של פוסטר חוצות הוא ייראה בעינינו חד ומפורט בדיוק באותה המידה למרות שצפיפות ההדפסה המירבית תרד מ-400dpi ל-20dpi בקירוב, ובתנאי שהתצלום ימלא את אותו חלק משדה הראיה שלנו. הייתי אומר ששמונה מגה-פיקסלים יספיקו להדפסה בכל גודל שהוא ועוד יותירו מרווח ביטחון עבה. אין פלא שאנחנו מתפעלים מאיכות ההדפסה הגבוהה של התצלומים שלנו בכל פעם שבה אנחנו מדפיסים.
הרזולוציה העודפת של המצלמות שלנו עשויה להיות שימושית בכל זאת: היא מאפשרת לנו להימנע מעיבוד יתר, ובעיקר מחידוד והפחתת רעש שהשילוב ביניהם הוא המקור העיקרי למראה ה"דיגיטלי", הפלסטי של תצלומים דיגיטליים מודפסים. אין טעם בהגדלת התצלום ל-100% על מסך המחשב אם איש לא יביט בו בפירוט כזה לעולם. תצוגה בהגדלה של 50-60% (תלוי ברזולוציית התצלום ובסוג המסך) מציעה סימולציה מדויקת למדי של הפלט המודפס והיא מספיקה בהחלט גם לצרכי עיבוד התמונה. אם התצלום מיועד להצגה מוקטנת על מסך כדאי "לטפל" בו כשהוא מוצג ב-25-30% ממלוא גודלו ולא יותר.
.
א. גם אם 8MP מספיק לשער של מגזין שגם לא בטוח כי רוב המגזינים הם גדולים יותר מ A4, זה בטח לא יספיק לפריסה על שני עמודים.
השבמחקב. זה דיי מוכח שהקטנה של תמונה לגודל דרוש תפיק תמונה איכותית יותר מאשר צילום בגודל הדרוש. כלומר אם עבור הדפסה איכותית בגודל של A4 צריך 8MP אז ההדפסה ממצלמת 16MP תהיה איכותית יותר מאשר הדפסה ממצלמת 8MP.
וזה נכון גם עבור הצגה על מסך. תמונה שהוקטנה ל 2MP עבור הצגה על מסך מלא מצילום ב 8MP יראה טוב יותר מתמונה של מצלמה של 2MP.
ההקטנה של תמונה מעלימה בעיות בתמונה כמו חוסר חדות, פספוסי פוקוס ורעש.
ג. מרחק הצפיה האופטימלי לא תמיד נשמר על ידי המתבונן, במקרים מסויימים זה מאד חשוב ולכן במקרים כאלו רצוי לאפשר הדפסה איכותית גם אם היא גדולה מאד. זה קורה בצילום מסחרי כשהלקוחות בוחנים את ההדפסים בזכוכית מגדלת וזה נכון גם מבחינה אמנותית כי אני לא נתקלתי בגלריות באמצעים שירחיקו את המתבוננים מהתמונות למרחק האופטימלי.
פוסט מצוין ומחכים (עבורי). אולי הגיע הזמן להדפסה נוספת...
השבמחק