הירחון Photography Monthly מיועד לצלמים חובבים שזה לא מכבר גילו את הצילום. הוא מוקדש לשאלות שמטרידות צלמים כאלה ולכן עוסק, רובו ככולו, בנושאי טכניקה. גיליון אפריל שלו כולל סדרת מאמרים על צילום נוף במזג אוויר גרוע. אלה הם מאמרים מעמיקים למדי שמכסים את הנושא הזה מכל הזוויות שלו: במה כדאי להצטייד, כיצד להכין את הציוד, כיצד להשתמש באור הדרמטי המאפיין תנאים אטמוספריים כגון סערה, ערפל, גשם, שלג ורוח. זהו אוצר בלום. בימינו, כאשר הכל מצוי ברשת בשפע ובחינם, ניצב בפני הגולש האתגר לברור את המוץ מן התבן וזה מה שיש לירחונים המודפסים להציע. הירחון הזה ערוך בקפידה וממוקד בדיוק במה שקוראיו מחפשים. יתרון נוסף שלו: כשאתה מעלעל בו ברור לך אם אתה קורא מאמר אובייקטיבי או פרסומת (קשה לומר זאת על הקריאה ברשת). כשרק התחלתי להכניס את הראש לתחביב הזה, מנוי על ירחון כזה יכול היה לקצר עבורי את שלבי הניסוי והטעיה. יחד עם זאת, הוא מעט נבוב. הוא מתרכז מטבעו בשאלות ה"כיצד" וחסר בו דיון ב"מדוע". נראה שכל מטרתו ללמד את הקורא להפיק תצלומים יפים. ראו למשל את המדריך לצילום משפחה שהתפרסם בגיליון נובמבר האחרון. אם לשפוט על פי מה שראיתי במרכז לונדון בסוף השבוע, אפילו ירחון כמו Photography Monthly עלול להוות חומר קריאה מאתגר למדי עבור רוב חובבי הצילום (בהנחה שמצלמת רפלקס מעידה על העניין של בעליה בצילום).
הירחון Professional Photographer כשמו כן הוא. הוא מיועד לצלמים שמתפרנסים מן הצילום שלהם ומקיף מגוון רחב של ז'אנרים, מצילום עיתונאי ועד צילום אופנה וחתונות. כל גליון סוקר מבחר קטן של צלמים שמציגים מעבודתם ומשתפים את הקורא בניסיונם. בנוסף לכך הוא כולל דיונים מעניינים למדי על מגוון נושאים שימושיים. בגיליון האחרון, למשל, פורסמו דיון על ענייני ביטוח, הדגמה של טיפול מקצועי בפורטרט באמצעות פוטושופ ומאמר על השימוש ברשת לצרכי חשיפה מירבית ושיווק עצמי. נושא שעובר כחוט השני בירחון הזה הוא החרדה הקיומית של הצלמים. זכות הקיום שלהם כעוסקים עצמאיים מוטלת יותר ויותר בספק כתוצאה מריבוי הצלמים החובבים, חלקם מוכשרים ובעלי נגישות לציוד המתקדם ביותר. העניין הוא שהחובבים אינם מצפים לתמורה הולמת עבור עבודתם. סף הכניסה לתחום הצילום המסחרי נמוך מאשר היה אי פעם והתחרות המתגברת מאיימת על צלמים ותיקים. לשאלה מהו הערך המוסף שצלם מומחה עשוי להציע ללקוחותיו כנגד השכר הגבוה שהוא מבקש אין תשובה טובה אחת. הפוטוג'ורנליסט מוכן להסתכן על מנת להשיג תצלומים אותנטיים מאזורי קונפליקט (אם כי רוב התצלומים האלה לא יראה אור לעולם בגלל הצנזורה שהעיתונות משיתה על עצמה); צלם החתונות המומחה מציע את המוניטין ואת הראיה הצילומית שלו (שערכם הולך ומתערער); צלמי המוצרים והאופנה מציעים את שליטתם הטכנית בתאורה ואת יכולתם להתאים את סגנון עבודתם לדרישות ספציפיות. כולם נמצאים במרדף מתמיד אחר הציוד החדיש ביותר ובמיוחד אחר ה-ISO הגבוה הנקי ביותר, למרות שבשקט רובם מודים שאין להם צורך אמיתי בכלים היקרים האלה. עם כל הצער, הצלם המקצועי הוא מין בסכנת הכחדה מוחשית. למרבה האירוניה, גיליון מרץ נחתם בראיון עם צלם הנוף השבדי המבוקש Stefan Isaksson, שהצילום מהווה עבורו תחביב בלבד (אם כי תחביב מכניס).
Photograph: Stefan Isaksson |
היה מעניין לקרוא את שני הירחונים האלה. אם אפשר ללמוד משהו מהרוח הנושבת מהם, הרי שאנחנו נמצאים בזמן שטוב להיות בו צלם חובב וקצת פחות טוב להיות בו צלם מקצועי.
.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה