"לשם מה לך מצלמה יקרה?"

אתמול התקיימה ארוחת בוקר משותפת במטע התפוחים של הקיבוץ שלנו. באירועים כאלה מופיעות להן הרבה מצלמות והאמת היא שמספר מצלמות הרפלקס שהיו שם אתמול הפתיע אותי. שוחחתי עם מישהי שהחזיקה במצלמה כזאת על דא ועל הא ומבלי משים שיחתנו נדדה לצילום. היא העירה על כך שהצילום שלה לא ממש השתפר מאז רכשה את המצלמה החדשה. עניתי לה משהו בנוסח: "זאת לא המצלמה, את יודעת". אשתי, שהיתה שם גם היא, שאלה אותי את השאלה המתבקשת: "אז לשם מה לך מצלמה יקרה כל כך?"

זאת שאלה טובה. שאלה מצוינת. לפני מספר שנים הייתי יכול לענות עליה בקלות (עומק שדה, מהירות תגובה, טווח דינאמי, חדות וכל הקישקושים הרגילים). אתמול השאלה הזאת גרמה לי לגמגם. הצילום שלי איננו דורש מצלמה יקרה. אני אמנם נוטה לצלם בתנאי תאורה מאתגרים, אבל אינני חסיד של איכות טכנית בלתי מתפשרת. התצלומים הטובים ביותר שלי בשנים האחרונות רועשים כהוגן, שרופים פה ושם ואפילו אינם מצטיינים בחדות שלהם. באמת לשם מה? ובכן, מצלמת הרפלקס הדיגיטלית הראשונה שרכשתי נועדה לשמש תחליף למצלמת הפילם. נמאס לי מההוצאות המיותרות הכרוכות בפיתוח ובהדפסה של סרטי צילום. זה הכל. לא הייתי מודע לחשיבותו של גודל החיישן, לא נכנסתי לנבכי המיקוד האוטומטי (מערכת הפילם שלי היתה מוגבלת למיקוד ידני) ולמרבה החלחלה אפילו לא הבנתי את יתרונותיו של פורמט ה-RAW. לפני שרכשתי את המצלמה קראתי עליה מעט ברשת והצצתי בתצלומים שהופקו באמצעותה. משראיתי שאפשר להפיק בעזרתה תצלומים ראויים (איכותיים יותר מאלה שנותנת מצלמה קומפקטית ולא פחות טובים ממה שנתנה לי מצלמת הפילם) - נחה עלי דעתי.

רק אחר כך הבנתי לאיזה עולם אני צולל: עולם שבו הצילום והכלים המשמשים אותו הם שני תחומים נפרדים. אתם מבינים, הצילום הדיגיטלי לא נולד כתוצאה מצרכיהם של צלמים. הוא יציר כפיהם של אנשי מחשבים. בשנותיה הראשונות הטכנולוגיה הזאת היתה בוסרית. איכות התמונה היתה רחוקה מאד מזו שנתן הפילם ואף צלם שמכבד את עצמו לא העלה בדעתו להשתמש במצלמה דיגיטלית מרצונו החופשי. האיכות הנמוכה של התצלומים הדיגיטליים ודרך החשיבה האנליטית של הטיפוסים שהשתמשו בטכנולוגיה הזאת הם שני הגורמים העיקריים לכך שהצילום הדיגיטלי נסוב עד היום סביב "איכות התמונה". הפסיכולוגיה של הפילם שונה: מאחר שסרט הצילום הוא מדיום מתחלף, איכות התמונה המתקבלת תלויה בדיוק של המיקוד, באיכות האופטית של העדשה, בדיוק של מדידת האור ובאיכות הרכבת המנגנון האופטי של המצלמה. לא במדיום. טיבה של מצלמת פילם איננו תלוי באורח הדוק בגילה הטכנולוגי או הכרונולוגי; להיפך, ככל שהמצלמה עשירה יותר במעגלים אלקטרוניים כך היא נוטה להתקלקל. בצילום הדיגיטלי, לעומת זאת, הפילוסופיה של המשתמש שונה. האלקטרוניקה הפכה מכלי עזר המיועד למתחילים לליבת המצלמה. היא קשורה בעבותות לא רק לחוויית הצילום אלא גם לתוצאה המתקבלת. אין ספק שהבדלים בין מצלמות דיגיטליות משפיעים על הקלות בה ניתן לקבל תצלומים בעלי איכות טכנית מעולה בתנאי תאורה מגוונים, אולם עד כמה ההבדלים ביניהן רלוונטיים לצרכיו של הצלם? נניח שהקריטריון לאיכות טכנית מספיקה הוא איכות משביעת רצון בהדפסה לגודל A4 (יותר משער של מגזין אופייני). הבה ונבחן איזה שיעור מן המצלמות הדיגיטליות המתקדמות עמד בקריטריון הזה מאז ראשית הטכנולוגיה הדיגיטלית:

בתחילת העשור הראשון של המאה הנוכחית כמעט שלא היו בנמצא מצלמות דיגיטליות שימושיות (לצרכי הדפסה), אלא בצילום סטודיו לסוגיו השונים. עשר שנים מאוחר יותר כמעט שאין בנמצא מצלמות שאינן עומדות בקריטריון שקבענו, אלא לצורך צילום ספורט באולמות. בשני המקרים אין הבדל פרקטי בין המצלמות השונות: רובן ככולן עומדות בדרישות (או אינן עומדות בהן). בין שתי התקופות האלה היה פרק זמן בו ההבדלים הפרקטיים בין מצלמות שונות היו משמעותיים יותר, אבל התקופה הזאת תמה וכמעט נשלמה. ובכל זאת, תרבות ה-pixel peeping מסרבת לגווע. רק לפני כמה ימים, עם פרסום ביצועי החיישן של אחת המצלמות המקצועיות החדשות באתר DxOMark, נושא האיכות הטכנית עלה שוב וביתר שאת, למרות שאין חולק על כך שהמצלמה המדוברת תפיק תוצאות מצוינות בכל סיטואציה אפשרית. מצלמות אחרות אמנם יפיקו תוצאות לא פחות ראויות, אבל זה בדיוק העניין: המצלמה כבר (כמעט) לא רלוונטית. ממש כמו בימי הפילם. זה יתברר לנו מיד אם נבחן את הדברים בפרספקטיבה של זמן: האם תוכלו להצביע על תצלום שהופק באמצעות מצלמת חיישן מלא שהיוותה פריצת דרך כשהושקה, ב-2003? או ב-2008? או ב-2012?

נ.ב. כל זה עדיין לא עונה על שאלתה של אשתי. אני יודע.

.