Chris Killip, Helen and Hula-Hoop, Seacoal Beach, Lynemouth, Tyneside, 1984 |
אילו נתבקשתם לצלם תמונה שתדגים את "כללי" הקומפוזיציה הצילומית קרוב לוודאי שלא הייתם מעלים בדעתכם קומפוזיציה כזאת. למעשה, רוב הצלמים לעולם לא יפיקו תצלום ש"שובר את הכללים" עד כדי כך. אנחנו נוטים לפתח רפלקסים שמונעים מאיתנו ראיה ישירה וחופשית ממגבלות, ואולי חבל שכך. האופק הנטוי הוא כאין וכאפס לעומת הפניה של הילדה המתוארת בתצלום "החוצה", החיתוך הגס של החישוק וערמות הפסולת הפזורות בנוף (שהצלם לא נקט באמצעים מינימליים כדי להסתיר).
מצד שני, הקומפוזיציה איננה העיקר בתצלום הזה. למען האמת גם "הרגע" איננו חשוב. התצלום אולי רגעי (כל התצלומים כאלה), אבל הוא מסמל סיטואציה רחבה בהרבה ולרוע המזל גם מתמשכת. התמונה הזאת אכזרית: מתוארת בה ילדה בת שבע או שמונה המשחקת בחישוק לא רחוק מחוף הים. אלא שבמקום החולות הזהובים, אור השמש והשמחה שהיינו מצפים להם הנוף נשלט בידי ערמות פסולת, שמיים אפורים וקדרות. אין כאן שמץ של עליצות. אין כאן סימן לתקווה. פניה של הילדה רציניים, נחושים. המשחק שלה מכאניסטי, חסר הנאה. לא כך אנחנו מדמיינים את ילדינו משחקים: לבדם, ברצועת חוף מלוכלכת ושוממת, מרוקנים משמחת חיים. אני מדמיין את הוריה של הילדה הזאת. לפחות אחד מהם חסר עבודה. חייהם נראים בעיניהם חסרי תוחלת. יום קר אחד רודף את קודמו. אין למה לצפות. הם אינם אוהבים את המקום בו הם חיים, את שכניהם העניים כמוהם. הם אינם אוהבים את עצמם. לא היתה להם סבלנות להקשיב לבתם אז הם הורו לה ללכת לשחק בחוץ וזה מה שהיא עשתה. פשוט וכואב.
יותר מהכל התצלום הזה מעיד על אפיסת כוחות. הוא מציג את סביבתם של אנשים שנואשו מלשפר את מצבם. התפוררותה של חברה שהיתה פעם גאה וחזקה*. מעניין שהאופק הנטוי מעניק לקומפוזיציה תחושה חזקה של תנועה. נדמה כאילו הילדה, עמוד החשמל שברקע והנוף כולו גולשים ימינה, אל מחוץ למסגרת התמונה. חוסר היציבות הזה רק משלים את האמירה ומציב בסופה סימן קריאה. הקומפוזיציה המרושלת של התצלום רק מגבירה את תחושת המועקה. כאילו לצלם לא היה עניין בצילום התמונה. כאילו החשיפה עצמה חסרת תשוקה ממש כמו משחקה של הילדה.
* המצב הכלכלי והחברתי בצפון מזרח אנגליה בתקופה שבין 1981 ו-1988 הוא עניינם של סרטים רבים, חלקם מצוינים. אם יזדמן לכם, צפו ב-Brassed off, ב-Billy Elliot או ב-Raining stones.
.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה