אחד ההבדלים בין אמן מתחיל לאמן מנוסה הוא היכולת לאמוד את היצירה בצורתה הסופית. Minor White קרא ליכולת הזאת pre-visualization. הוא התייחס באופן ספציפי לצילום ודיבר על מעין סקיצה או סכימה שנקבעת במוחו של הצלם לפני החשיפה. במהלך החשיפה כל מה שעליו לעשות הוא להתאים את הבהירות ואת הקומפוזיציה לסכימה הזאת ולמלא אותה בפרטים. תהליך יצירתי כזה מדמה את הצילום לציור: תחילה נקבעת מטרה וכל ההחלטות היצירתיות מוכוונות לאורה. זהו תהליך לוגי דדוקטיבי שמאפיין 95% מן התצלומים המופקים למטרות מסחריות. בצילום המסחרי לסוגיו על הצלם להשביע את רצונו של מישהו אחר. על מנת שיוכל למלא את תפקידו ולהפיק את התצלום הנדרש הוא זקוק לדגם, אפילו ערטילאי, שיוכל להתייחס אליו. צלמים רבים, למעשה רובם הגדול, מאמצים את דרך העבודה הזאת גם בשעה שהם מצלמים למטרות אישיות, למען עצמם.
יתרונו הגדול של הצילום הדדוקטיבי נמצא במשמעת שהוא מכתיב. זהו תהליך סדור, אלגוריתמי, שיש בו תכנון, ביצוע וגימור. התכנון נובע מן היצירתיות של הצלם ומן ה"חוש" שלו לטעם הקהל; איכות הביצוע תלויה בכלים שברשותו ובמיומנות הטכנית שלו; והגימור תלוי בכישורי עיבוד התמונה שלו. הרי לכם: כל האספקטים בהם נמדד צלם מאוחדים לכדי תהליך ליניארי אחד, אבל בכל זאת נפרדים זה מזה. התצלום הופך להפקה ולמעשה אין מניעה שביצירתו ישתתפו אנשים רבים - כל אחד תורם ממומחיותו לשלב אחר בתהליך היצירתי.
Annie Leibovitz, Sopranos, 2006 |
הצילום הדדוקטיבי שם בראש מעייניו את ערך השלמות. מאחר שהוא מוכוון תוצאה, הוא נבחן במידת הדיוק שבהגשמת ה-pre-visualization. על פי רוב התוצאה שלו אסתטית מאד, אפילו נשגבת.
בקוטב השני של התהליכים היצירתיים ניצב הצילום האינדוקטיבי. צלמים שעובדים בדרך זו אינם חותרים לתוצאה מתוכננת מראש. הם מתחילים מדף חלק ונותנים לרגשותיהם להניע את התהליך היצירתי, שבבסיסו ביטוי עולמם הפנימי באמצעות סביבתם הממשית. התהליך האינדוקטיבי עשוי להיות מהיר מאד, אבל אין במהירות כדי להגדיר אותו. צלם הנוף Michael Kenna, למשל, הוא צלם אינדוקטיבי שזקוק למספר שעות על מנת ליצור תצלום משמעותי אחד.
Photograph: Michael Kenna |
התהליך האינדוקטיבי איננו מובנה כמו זה הדדוקטיבי. הוא משתמש בכל היבטי הצילום - היצירתי, הטכני והגרפי - אבל הם משמשים בערבוביה ואין לכל אחד מהם טריטוריה מובהקת משלו. לעתים רחוקות מניב הצילום האינדוקטיבי תוצאה "מושלמת". ערכו דווקא בחוסר השלמות שלו, שנגזר מאופיו הדינאמי וההדרגתי. תצלומים אינדוקטיביים נוטים להיות ברורים פחות והטובים שבהם מעוררים במתבונן הרהור ורגשות.
הטכנולוגיה הדיגיטלית מאפשרת להעניק לתצלומים אינדוקטיביים את הליטוש האופייני להפקות דדוקטיביות, ובמקרים רבים הצלם "נופל" למלכודת הזאת. אסביר: הצילום האינדוקטיבי גולמי במהותו. תחושותיו של הצלם בעת החשיפה מהוות בו מרכיב משמעותי לא פחות מן ההיבטים התוכניים והגרפיים של הקומפוזיציה. לכן, עיבוד מוגזם של תצלומים כאלה עלול "להחליש" אותם. כפי שכתבתי קודם, ערכו של הצילום האינדוקטיבי נמצא דווקא בחוסר השלמות של התוצאה. חוסר השלמות הוא שמזמין את המתבונן להשקיע בתמונה משאבים אמוציונאליים ואינטלקטואליים, וזו הרי מטרתנו. הלא כן?
Andre Kertesz, Quartier Latin, Paris, 1926 |
.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה