Kirk Tuck הוא צלם ותיק ובלוגר מחונן. הרשימה שהעלה לבלוג שלו אתמול קצת מפוזרת, אבל היא מעלה שאלה מעניינת: האם יש קשר בין ההתפתחות הטכנולוגית בתחום הצילום לבין הסגנונות השולטים בצילום המסחרי?
מובן שכצלם מסחרי Tuck מכיר את השוק היטב, בוודאי הרבה יותר מאשר אני מכיר אותו. קטונתי. לדבריו, השכלולים במצלמות בעשור האחרון מזרזים את חילופי ה"אופנה" הצילומית המסחרית עד כדי כך שתיקי עבודות בני כמה שנים שווים כקליפת השום. באופן היסטורי כלים טכנולוגיים חדשים מיהרו להופיע בצילום המסחרי וקבעו אופנות, אלא שכמעט תמיד ה"מראה" האופנתי איבד מחדשנותו במהירות. כמה דוגמאות:
- מצלמות הריינג'פיינדר הקטנות והמהירות שהופיעו במחצית השניה של שנות העשרים של המאה שעברה קיבעו את "הסגנון הפוטוג'ורנליסטי" לא רק בעיתונות אלא גם בפרסום.
- המצאת הסטרוב בסוף שנות השלושים והשימוש בו בידי Gjon Mili, צלם Time, במשך העשור הבא הביאו לריבוי תצלומים אופייניים בתחום הפרסום. בשנים האחרונות נפוץ השימוש בפלאשים קטנים מרובים ובג'לים צבעוניים.
- הופעת עדשות אולטרא-רחבות בשנות השישים הביאה לאופנה של צילום בפרספקטיבה חזקה בתחום האופנה.
- HDR. מיותר להרחיב את הדיבור על הטכניקה הזאת, אם כי נראה שחשיבותה בצילום המסחרי הולכת ופוחתת.
אם כך, מהי האופנה הבאה?
Tuck טוען כי מצלמות ה-SLR הולכות ומאבדות את ההגמוניה שלהן. כיום, כשניתן לקבל איכות תמונה גבוהה ממצלמות ועדשות פריים קטנות וקלות, צלמים מסחריים רבים מעדיפים להשתמש במערכות EVIL כשרק אפשר. הוא מזהה בשוק מגמה של צילום מינימליסטי, מהיר ורספונסיבי שמחליפה את ה"הפקה הצילומית" של העשור הקודם. במובן מסוים זוהי חזרה לימי הזוהר של הריינג'פיינדר. בשני המקרים פילוסופיית ה"טוב מספיק" עובדת וזה משמח אותי. מיותר לציין שגם האופנה הזאת תתחלף תוך מספר קטן של שנים, אם כי אינני רואה חזרה לסגנון שמחייב שימוש בציוד "כבד" בעתיד הנראה לעין.
.
מעניין, דווקא המגמה שאני מזהה בקרב הצלמים המסחריים זה מעבר/חזרה לפורמט בינוני.
השבמחק