איך לפתח סגנון אישי

"סגנון אישי" הוא משאת נפשו של כל צלם. זוהי אותה חתימה שעוברת כחוט השני בכל העבודות של צלם, מבדילה אותו מאחרים ומשמשת לו סימן זיהוי. הסגנון האישי דומה לקשת בענן: ככל שתצעד לקראתו הוא ישאר מחוץ להישג ידך, עד שיום אחד, דווקא בשעה שתהיה עסוק בדברים אחרים, הוא יזרח עליך באור יקרות.

לא כל צלם יפתח סגנון משלו. הצילום הוא מדיום טכנולוגי בעיקרו וככזה אין בו מרחב יצירתי גדול. כל התצלומים הם העתקים דו-מימדיים של סצנות מציאותיות (מלבד אותן יצירות פוטושופ פנטסטיות שאין בינן ובין צילום דבר). כל התצלומים משתמשים באותו אור ובמגוון מצומצם מאד של מסלולי קיבוע אלקטרוניים או כימיים. סגולתו העיקרית נמצאת בייצוגיות שלו, ב"אובייקטיביות" של התיאור שהוא מציע. על מנת להשתמש בצילום לצורך ביטוי אישי יש לשבור את האובייקטיביות הזאת באמצעים שמפשטים את התיאור המפורט והמדויק של המציאות. אפשר להגדיר את הסגנון האישי כ"נוסחה פרטית של אבסטרקציה". נוסחה כזאת תשתמש תמיד במעט האמצעים היצירתיים שהמדיום מציע (נקרא לזה טכניקה), אבל תהיה תלויה במידה רבה במגוון הנושאים החביבים על הצלם ובראיה הספציפית שלו (נקרא לזה הומאניות). השילוש של הומאניות, נושא וטכניקה, אם הוא ייחודי מצד אחד ועקבי מצד שני, עשוי להפוך לסגנון אישי בר זיהוי. ברם זה לא כל כך פשוט. כמעט הכל כבר נעשה, לפחות בהיבטים הטכניים והתימאטיים. מה שנשאר הוא ההיבט ההומאני שהוא מין קופסה שחורה שקשה להבינה.

כתבתי שלא כל הצלמים יפתחו סגנון אישי. אני חושש שרק מעטים משיגים זאת. הסיבות לכך רבות, אבל הראשונה שבהן היא "חשיפת יתר": כדי להשתמש במצלמה באופן יצירתי על הצלם להיות מנותק במידה מסוימת מעולם הצילום. לפני חמש עשרה שנה זה היה פשוט. היה עליך להתאמץ על מנת להיחשף לעבודתם של צלמים ולחידושים טכנולוגיים וטכניים. מעטים היו מנויים על יותר מכתב עת מקצועי אחד וכתבי העת הנפוצים היו מוגבלים בהיבטים שלהם. קל היה לעבוד ב"ואקום", על כל החסרונות והיתרונות שבכך. כיום עליך להתאמץ על מנת לבודד את עצמך מן החדשות האחרונות ומעבודות של אחרים .מובן שצלמים מתחילים עשויים להינות מן המידע הבלתי נדלה שזמין לעיניהם בחינם בכל רגע נתון, אבל ככל שתיחשף יותר כך תושפע יותר. אפילו אם כוונתך הפוכה לגמרי.

פיתוח סגנון אישי מחייב "מעבר פאזות" בשלב כלשהו של התהליך האבולוציוני. בתחילת דרכו, הצלם שותה בצמא כל פיסת מידע בנושאי טכניקה. הוא נוטה לאמץ מגוון של נוסחאות ו"כללים", בעיקר את אלה מביניהם שפשוטים להבנה ולביצוע. אימוץ של טכניקות בדוקות מקצר את עקומת הלמידה ו"משפר" עד מהרה את התוצאות שהצלם משיג בעקביות. מאידך, הנוסחאות האלה עושות את העבודה שלו במרבית המקרים שבלונית ונעדרת ביטוי אישי. הצרה היא שההרגלים שהצלם מאמץ בראשית דרכו נוטים "להידבק" וקשה להיגמל מהם. "מעבר הפאזות" חייב לכלול תהליך מתסכל של un-learning שעבור רבים מאיתנו הוא כמעט בלתי אפשרי.

המכשול השלישי נוגע למגוון הנושאים והטכניקות. אחד המאפיינים של צלמים מתחילים הוא הספקטרום הגדול של עבודתם. הם מצלמים הכל, מנופים ועד תקריבים של חרקים, מפורטרטים ועד טבע דומם; הם מנסים מגוון רחב של טכניקות מ-HDR ועד תאורת סטודיו, מזוויות אולטרה-רחבות ועד סופר טלה-פוטו. הסימפטום הבולט של התאווה לוורסטיליות הוא הפופולאריות של עדשות הסופר-זום הנחותות והיקרות. פיתוח סגנון אישי, לעומת זאת, מחייב התמקדות במגוון מצומצם של נושאים ספציפיים. הוא עוסק בהתעמקות, במחקר, בהתמחות. ההתמקדות מופיעה בשלב מאוחר יחסית באבולוציה ה"נורמלית" של צלמים ורבים אינם מגיעים אליה לעולם.

קושי נוסף בדרך לפיתוח סגנון אישי נעוץ בשיתוף של תצלומים ובנוהג הנפוץ של החלפת חוות דעת ברשת. הניסיון מלמד שתצלומים שיש בהם ייחוד מקבלים בדרך כלל ביקורות אוהדות פחות מאשר אחיהם הגנריים שנועדו עבור "טעם הקהל". בניית סגנון אישי היא תהליך ממושך שיש בו עליות ומורדות ובמהלכו על הצלם לגדל עור עבה שיסייע לו להתעקש על דרכו גם אל מול ביקורת נוקבת.

אם כן, שפע המידע, ההיזון ההדדי והאופנה הנוכחית אינם מסייעים לצלם לפתח סגנון אישי. ה"אקלים" של המיליה הצילומי מעולם לא עבד בכיוון הזה, אבל כיום ניתן לחוש ברוח נגדית חזקה. אז מה בכל זאת?

• התבונן בתמונות שצילמת בשנה האחרונה ובחר עשר מהן שאתה אוהב במיוחד. הדפס אותן. כעת נסה לבחון: האם הן חולקות במאפיינים מיוחדים? האם יש משהו שמייחד אותן מתצלומים שיצרו אחרים? סביר להניח שהתשובה ללפחות אחת מהשאלות האלה חיובית. כעת נסה לחקור את הייחוד שמצאת, לאפיין אותו ולחזק אותו בצילום שלך.
• חשוב כיצד היית מצלם סצנה מסויימת גם כשאין בידך מצלמה. אילו גירויים מושכים את תשומת לבך? אילו אלמנטים גרפיים היית מדגיש?
• התמקד בנושאים שאתה מבין ואוהב. אין צלם שיוכל לצלם באותה מידה של רגישות נוף, פורטרטים, פרחים ובעלי חיים בסביבתם הטבעית. התמחה.
• נסה לשכוח את כל מה שלמדת על קומפוזיציה, תאורה, הקפאת תנועה, ISO גבוה ומיקוד. הפסק לחשוב על כל הדברים האלה באופן כמותי או במונחים של "טוב ו"רע". גבש טכניקה צילומית שאתה חש איתה בנוח. אחת ש"עובדת" עבורך.
• האם שמעת פעם את המשפט "זה לא הציוד, זה הצלם"? ובכן, המשפט הזה נכון. אל תרשה לציוד להסיח את דעתך מהצילום. השתמש בכלים שיש ברשותך כמיטב יכולתך במקום לחשוב על מה שחסר לך.
• הימנע מחיקוי. הוא לא יוביל אותך לשום מקום.
• סבלנות. הסגנון האישי שלך יתברר לך באופן פתאומי, בדיעבד, לאחר שנים של חיפוש. אין לאן למהר.

 

.