כמה פעמים ידעתם שאתם מצלמים תמונה בינונית במקרה הטוב כבר בעת החשיפה? וידוי קטן: זה קורה לי לעתים קרובות. כשהרוח לא נחה עלי התוצאות שלי לא טובות. אני זקוק לאבקת הקסם של ההשראה.
במצלמות ובמכשירים אלקטרוניים אחרים יש פונקציה שמבטלת את כל ההגדרות שנקבעו בידי המשתמש ומחזירה את השליטה במכשיר להגדרות היצרן. למרבה הצער, בנו חסרה אפשרות כזאת. כמה טוב היה אילו היינו יכולים לעבור un-learning בן רגע; להיפטר מהידע המיותר שלנו, מהכבילה לקונבנציות ומהרגלים רעים.
הראיה הצילומית שלנו מתעייפת מהר. כתבתי על המצב הרצפטיבי של הנפש שבו היא ריקה ממחשבות ומאגו ופתוחה לגירויים, אבל אנחנו מגיעים לכך רק לעתים רחוקות. בהיעדר השראה אנחנו נצמדים ל"חוקי הקומפוזיציה" על מנת לצלם תמונות ברמה סבירה ולא יותר.
לפני כמה ימים עלה בי רעיון כיצד "לרענן" את הראיה: לצלם בעיניים עצומות. זה נשמע רדיקלי, אבל תחשבו על זה מעט. כשאנחנו לא רואים מתרחש בנו שינוי: אנחנו נעשים ערניים יותר - ההסתמכות על חוש השמיעה בלבד מגבירה את רגישותנו לסביבה. אנחנו מחפשים רמזים שיעזרו לנו להבין את המתרחש סביבנו. אנחנו מסובבים את ראשנו ללא הרף על מנת לאתר מקורות קול ומגיבים מהר יותר לרעש "חדש". חוסר היכולת לראות מותיר בנו פער חושי שעושה אותנו רצפטיביים יותר. באופן פרדוכסלי הראיה הצילומית שלנו משתפרת בעיניים עצומות.
השמיעה הסטריאופונית שלנו מאפשרת הבחנה בכיוון שממנו מגיעים הקולות. אם תפנו את המצלמה אל מקור הקול, סביר להניח שהוא יכלל בתמונה. מקדו את העדשה באופן ידני וסגרו מעט את הצמצם. צלמו מהר. נצלו את התגובה המהירה שלכם. ממילא אין צורך לחשוב על הקומפוזיציה.
ניסיתי לצלם כך. בערב סוכות נערכה בקיבוץ שלנו הופעה קטנה. עצמתי עיניים, אחזתי במצלמה ונתתי לאזני להוביל אותי במשך כמה דקות. בהתחלה ההרגשה היתה משונה, אבל לאחר זמן קצר חזרה האוריינטציה והתחלתי לצלם. הלך הרוח של ה"ראיה בחושך" נמשך כמה וכמה דקות לאחר שפקחתי את עיני. התוצאות שקיבלתי מהתרגיל הזה מעניינות למדי. הנה אחת התמונות:
נשמע מעניין. אני צריך לנסות את זה מתישהוא
השבמחקהאמת, יצא לי לנסות את זה כמה פעמים. אני מגדיר חשיפה משוערת (צמצם ותריס), מכוון את המצלמה בלי להסתכל בעינית, ולוחץ. בד"כ הקומפוזיציות יוצאות ככה מאוד מעניינות.
השבמחקעצימת העיניים היא העיקר בתרגיל הזה. היא משנה לחלוטין את התחושה (בעיקר מגבירה את הרגישות של הצלם).
השבמחקברור, טריק ידוע!
השבמחקאח שלו זה טריק הצילום מהמותן. בדרך כלל בחוץ, כשהמצלמה תלויה על הצוואר, צילום "על עיוור" שכולל הטייה של המצלמה לכל מיני כיוונים. יוצאים דברים מעורר מחשבה.
נראה לי שיש לי עשרות תמונות של מדרכות ושל קצוות בתים :)
תרגיל מעניין למדי.
השבמחקאם כי לרוב אינו באמת שימושי לענייני צילום כללי.
אבל מעניין מה היה יוצא לך מצילום עם אטמי אוזניים. להוציא את הרעש מההוויה, ולהתרכז בויזואליה.
חג שמח, ידידי
יש לא מעט פרויקטים עם עיוורים בארץ ובעולם, נמצאים בנקל בחיפוש על "צלמים עיוורים".
השבמחקDANA44,
השבמחקתודה עבור הטיפ. אחפש.
אני מצלם ככה לפעמים, יורה מהמותן.
השבמחקיוצאות תמונות מוצלחות, לפעמים יותר, לרוב פחות.