איש אחד הלך בשדה ופגש בנמר. הוא החל לרוץ – והנמר אחריו. הגיע עד שפת תהום, זרק את עצמו מעבר לשפה ונאחז בשורשיה של גפן בר שצמחה שם. הוא הביט למטה וראה שם נמר נוסף, מחכה שיפול. רק שורשי הגפן החזיקו אותו. שני עכברי שדה החלו לכרסם את הגפן, אחד מכל צד. ראה האיש תות אדום ועסיסי בסמוך אליו. תוך שהוא אוחז בגפן בכל כוחו ביד אחת קטף את התות בידו השניה והביא אותו לפיו. כמה מתוק היה טעמו! (Reps and Sensaki, 1994, Zen flesh, zen bones).
הסיפור הקטן הזה ממחיש רעיון שקשה לתארו באופן מילולי: No-mind. האיש שבסיפור, למרות הסכנה החמורה שנשקפה לו, נהנה מטעמו של התות כאילו זה הדבר היחיד שקיים בעולם. התנאי המקדים להגעה לדרגה כזאת של התעלות על האגו הוא היעדר מחשבה. על הנפש להיות פתוחה לחלוטין לגירויים, או אם תרצו – להשראה. המצב הרצפטיבי הזה הוא יסוד מרכזי בדיסציפלינת הזֵן-בודהיזם המכונה satori ("הארה" – איזו מלה מרגיזה).
הסיפור הקטן הזה ממחיש רעיון שקשה לתארו באופן מילולי: No-mind. האיש שבסיפור, למרות הסכנה החמורה שנשקפה לו, נהנה מטעמו של התות כאילו זה הדבר היחיד שקיים בעולם. התנאי המקדים להגעה לדרגה כזאת של התעלות על האגו הוא היעדר מחשבה. על הנפש להיות פתוחה לחלוטין לגירויים, או אם תרצו – להשראה. המצב הרצפטיבי הזה הוא יסוד מרכזי בדיסציפלינת הזֵן-בודהיזם המכונה satori ("הארה" – איזו מלה מרגיזה).
אמנים שונים ביטאו את אותה תחושה מניסיונם האישי, מבלי שהכירו את תורת הזן.
וינסנט ואן גוך כתב לאחיו תיאו:
הצבעים האלה מביאים אותי להתעלות. אין בי מחשבה על עייפות: אצייר תמונה נוספת ואסיים אותה עוד הלילה. יש בי צלילות נוראה ברגעים בהם הטבע יפה כל כך; אינני מודע עוד לעצמי והתמונות באות אלי כמו בחלום... (Stone, 1937, Dear Theo: the autobiography of Vincent Van Gogh).
פול סזאן העיד על עצמו:
כשאני מצייר ומתחיל לחשוב באותו זמן, הכל אבוד.
אדוארד ווסטון דיבר על הצגה דרך העצמיות האינטואיטיבית, ראיה דרך העיניים ולא בעזרתן... (Newhall, 1975, Edward Weston: the flame of recognition).
אנסל אדאמס כתב:
...יצרתי אלפי תצלומים של סצנות טבעיות, אבל רק אלה שהורגשו בעוצמה רבה ברגע החשיפה שרדו את בלאי הזמן (Adams, 1983, Forty examples: the making of 40 photographs).
הנרי קרטייה-ברסון:
הקומפוזיציה הצילומית צריכה להוות את אחד השיקולים הקבועים של הצלם, אבל ברגע החשיפה היא יכולה לנבוע רק מהאינטואיציה שלנו (Lyons, 1966, Photographers on photography).
ומאיר אריאל:
כל מיני קולות, ריחות, מראות ולחשים ניגנו עליו כמו היה אורגן חשמל
הוא נתן לשמש, לרוחות, לאנשים - אבוד כל כך כמו תינוק שלא נגמל
(מאיר אריאל, ארול)
הרעיון קשה להסבר. יש לחוות רגע כזה של השראה על מנת להבין. כשאתם מצלמים, רוקנו את ראשכם ממחשבות, מציפיות, משאיפות ומאגו. תנו לעצמכם להרגיש ותנו להרגשה להוביל אתכם. הקשיבו. חשפו ברגע בו הכל נכון, ברגע בו התמונה "שרה".
כל מיני קולות, ריחות, מראות ולחשים ניגנו עליו כמו היה אורגן חשמל
הוא נתן לשמש, לרוחות, לאנשים - אבוד כל כך כמו תינוק שלא נגמל
(מאיר אריאל, ארול)
הרעיון קשה להסבר. יש לחוות רגע כזה של השראה על מנת להבין. כשאתם מצלמים, רוקנו את ראשכם ממחשבות, מציפיות, משאיפות ומאגו. תנו לעצמכם להרגיש ותנו להרגשה להוביל אתכם. הקשיבו. חשפו ברגע בו הכל נכון, ברגע בו התמונה "שרה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה