יום שני, 27 בספטמבר 2010

הגבול הדק

בעידן הנוכחי, בו הצילום הדיגיטלי והרשת עושים את הצפיה המיידית בעבודותיהם של אחרים לעניין פשוט, המקוריות של תצלומים הופכת לסוגיה כבדת משקל. אינני מתכוון לגניבה של תצלומים ולהצגתם תחת שמו של צלם אחר. פעולה כזאת היא הפרה בוטה של זכויות יוצרים וראויה לגינוי ואף למעלה מזה. כוונתי לתצלומים שנוצרו ב"השראת" תצלומים קודמים ובהם מוצג אותו אובייקט, מאותה נקודת השקפה, באותו אורך מוקד ובאותו סגנון.
דוגמה לכך ניתנה לפני כשנה, כאשר צלם אמנותי קנדי בשם David Burdeny פרסם את התמונה הזאת:


התצלום שלו דומה מאד (דומה מדי?) לתמונה שצולמה שנתיים קודם לכן בידי Sze Tsung Leong באותו מקום. הנה היא:

האם יתכן שזהו צירוף מקרים תמים? בהחלט. אתרים מסויימים "מזמינים" צילום מנקודת השקפה מסוימת ומובן מאליו שצלמים שונים יפיקו תוצאות דומות מאד כשיזדמנו אליהם. מאידך, מסתבר שזו לא היתה הפעם הראשונה בה Burdeny פרסם תצלום שחולק רבים ממאפייניו עם עבודה שנוצרה קודם לכן בידי צלם ידוע. התשובה שלו להאשמות מעניינת:

It’s not that I want to divert attention away from myself. To imply that I am somehow the first person who has ever made a similar image, even if I was aware of that image—that’s the climate that everybody else works in… People appropriate other people’s images, people are aware of certain people’s work, the knowledge of what people are doing travels at light speed. Everybody draws from each other, and every once in a while, somebody gets singled out.”

אם לתמצת את דבריו, הוא מציין שבעידן האינפורמציה המהירה "כולם עושים את זה". הוא מתאר אקלים שבו כל אחד מכיר את עבודתם של האחרים ונוטל רעיונות מפה ומשם על מנת להשתמש בהם בעבודתו הוא.

לדעתי אין בזה פסול כל עוד ה"העתק" משמש את יוצרו למטרותיו האישיות ולא מגיע לכדי פרסום כעבודה עצמאית. כל ניסיון להשתמש בהעתק לצורך האדרת המוניטין או הגדלת ההכנסות של מי שצילם אותו יהיה פסול מבחינה מוסרית וייחשב כפלגיאט. סוגיית המקוריות בתחום הצילום ממילא סבוכה: אם יש לך רעיון חדשני שעדיין לא נוסה ותפרסם עבודות שישתמשו בו, סביר להניח שתוך זמן קצר הוא יועתק עד לזרא ועבודתך תיוותר חסרת כל ייחוד. זה מה שקרה במידה רבה לצלם Ernst Haas, שפיתח את השימוש העיתונאי בסרטי שיקופיות צבעוניים. עבודתו שימשה דוגמה לרבים כל כך עד שכיום הוא אינו נחשב עוד לצלם מוביל, ודאי שלא פורץ דרך.

אם כך, מהו הגבול בין מקוריות להעתקה בצילום? התשובה לכך תהיה קשורה בהכרח לאישיות של הצלם, לנקודת ההשקפה שלו ולעין הייחודית לו.
.

2 comments:

  1. יש תחום שלם של חיקוי ואפילו מודרך ליצירות של המאסטרים, למשל אנסל אדאמס. לא בהכרח פסול כי דרך "ראה זאת וקדש" או תהליכי שוליה וחניכות לומדים ומתמחים באומנות ואמנות כולל כל הטריקים הקטנים שלא מובנים מאליהם כל עוד אתה לא מנסה לחקות אומן או אמן מיומן ובשום מאמר או מדריך לא תמצא אותם...

    השבמחק
  2. DANA44,
    אני מודע ללימוד באמצעות "חיקוי מודרך" ואין לי משהו נגדו. זה פשוט איננו עניינו של הבלוג הזה.
    הפוסט למעלה יוצא כנגד שימוש בהעתקה לצרכים מסחריים.

    השבמחק

Google Analytics Alternative