בקשה צנועה מיצרני המצלמות

למרות כל מה שכתבתי כאן, הנה זה קורה שוב: פוטוקינה מתקרבת, העיניים נשואות לקלן שבגרמניה וגם לטוקיו שביפן והאוויר מתמלא בהתרגשות. היצרנים מתמרקים לקראת יום חגם, פותחים את סליהם המלאים ושולפים מהם אוצרות נפלאים. זו לצד זו מוצבות על המדף יצירות מופת הנדסיות, חלומות שמתגשמים.
כבר ראיתי את זה יותר מדי פעמים. אני יודע שהמצלמות הנפלאות האלה יהפכו לזבל אלקטרוני תוך שנתיים-שלוש, לכל היותר חמש, ושהתרומה ארוכת הטווח שלהן לעולם תסתכם בזיהום מי התהום של אי אלו מחוזות עלומים באסיה ובאפריקה. אם אתם לא מאמינים, קראו מעט בספרו המטריד של Jared Diamond – Collapse: how societies choose to fail or survive.
מחול המספרים מסחרר. 25600 הוא מספר חזק השנה. גם 920000, 16 ו-8, שלא לדבר על 1080. המספרים האלה מבטיחים גדולות ונצורות. "איכות תמונה" שלא נראתה מעולם. המצלמה הופכת להיות מחשב שמחוברים אליו עדשה מצד אחד וצלם מהצד השני. היא עושה יותר ויותר בעצמה, נוטלת יותר ויותר אחריות על התמונות שהיא מפיקה. כל מה שנדרש מהצלם לעשות הוא להוציא מכיסו את הסכום הנקוב והכל יסתדר מאליו.

המצלמה שהייתי רוצה לא תוצג השנה. אני יכול לקבוע את זה בוודאות גמורה, למרות שנותרו עוד מספר ימים עד תום חלון ההכרזות. היא לא תוצג גם בתערוכה הבאה, בעוד שנתיים. הנה רשימת התכונות המבוקשת:

• צייתנות– אני רוצה שהמצלמה תהיה כפופה לרצוני. אינני רוצה שתחליט בעצמה כיצד לחשב את החשיפה, כיצד לטפל ברעש הדיגיטלי או כיצד למקד את העדשה. אינני רוצה שתחשוף בעצמה מבלי שאלחץ על המחשף באופן מכוון, לחיצה לכל חשיפה. אינני רוצה שתנחש מה אני מנסה לצלם. אינני רוצה שתאפשר לי לאפשר לה להחליט בעצמה. הצלם הוא האדון וכל האחריות שלו.
• פשטות – אני רוצה הפעלה פשוטה. טבעת צמצם על העדשה, חוגת מהירות על המצלמה, מחשף וזה הכל. אינני זקוק לפלאש, לכפתורי שליטה, לג'ויסטיקים או למסכים. המצלמה צריכה להיות מעין המשך של היד ושל העין. ההפעלה שלה צריכה להיות אינטואיטיבית כמו הפריטה על הקלידים בידיו של פסנתרן. אינני רוצה לחשוב בשעה שאני מצלם. אני זקוק למלוא הריכוז שלי כדי לראות.
• תגובה מיידית - החשיפה חייבת להתרחש מייד עם הלחיצה על המחשף. אחרת לא אצלם את מה שאני רואה.
• עינית גדולה ובהירה עם חיווי ריאליסטי - במקרה שאבחר להשתמש בעינית, ארצה לראות היטב את מה שלפני. מהירות התריס ומפתח הצמצם צריכים להשפיע על התצוגה כדי לאפשר לי לבחור את מידת החשיפה באופן אינטואיטיבי.
• משקל וגודל אידאליים, אחיזה בטוחה ונוחה – מאותן סיבות שמניתי למעלה. אני לא רוצה הפרעות.
• גוף מתכת – אני זקוק למגע קריר בזמן הצילום. הוא מרגיע אותי ומשרה בי ביטחון.
• אמינות – אני רוצה להשתמש באותה מצלמה במשך שנים רבות. על המכלולים המכאניים לעבוד בדייקנות וללא תקלות, כאילו זה עתה נמשחו בשמן מכונות חם.
• אטימה - אני רוצה שהמצלמה תעבוד בכל תנאי: בחום, בקור, בגשם, ברוח, בבוץ ובסופת חול.
• שתי עדשות משובחות –פריים נורמלי ופריים טלה-פוטו קצר. שניהם רחבי צמצם, קטנים ובנויים לתלפיות. חשוב שיהיו מצוידים בטבעת מרחקים ובסקאלת עומק שדה. פוקוס אוטומטי יהיה נחמד, אבל איננו בגדר חובה.

אם אתם קרובים אצל שולחנו של אחד היצרנים, ציינו בפני מקבלי ההחלטות את הרשימה הקצרה הזאת. הבטיחו להם בשמי שארכוש מצלמה כזאת בשמחה, אפילו אם תהיה יקרה במקצת ביחס לתכונות שהיא מציעה. אני יודע שהצילום שלי ישתפר עם השימוש בה.