"בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" בראשית א א
היום אפילו ההפרדה הקמאית הזאת איננה. האבק בכל. חודר לעצמות. הנפש עייפה מכדי להרגיש, העין כבויה. אנחנו זקוקים לתחומים: "ראה בני, כאן האדמה שצומחים בה עצים וחיטה ועשבי בר. והאור הכחול מעל לראשך הוא שמים, שם הירח והמים. וזה, הלבן, הוא המדבר וכאן הים. והנה - פה חיים אנשים." אבל היום אבק. למטה ולמעלה, ואין בלתו.
האבק הוא אויב הציביליזציה. היעדר התחומים גורם לאובדן ההתמצאות במרחב, לאובדן הרצון לעשות וללמוד. הוא מפחית מהאדם, הופך את שאר הרוח לאקזיסטנציאליזם פאטליסטי. לאיש שחי באבק יש פחות שאיפות, פחות רעיונות ופחות דמיון. הוא כנוע יותר ונוח לקבל מרות. ואכן, אזורים עתירי אובך בעולם מתאפיינים במשטרים פוגעניים, ברמת השכלה נמוכה, בעוני ובתוחלת חיים אומללה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה