על ציידים, דייגים ודרך ארץ

מאז ראשית ימי הצילום חוזר ועולה הדימוי המשווה את הצלם לצייד. שניהם שוחרים לטרף. על שניהם לתכנן את הטקטיקה שלהם ולהוציאה לפועל על מנת ללכוד את מושא מאווייהם. כשהמצולמים הם אנשים, פעולת הצלם עלולה להיתפס כאגרסיבית ופולשנית. נסו לראות זאת מנקודת מבטו של המצולם: אדם זר עומד במרחק ניכר ממך ומכוון לעברך מצלמה שחורה וגדולה שבקידמתה עדשת ארבעה צול. הוא עוקב אחר תנועותיך והבעות פניך מבעד לעינית. אינך רואה את פניו. אינך יכול ליצור איתו קשר עין, לעמוד על טיב כוונותיו. כשהוא שם לב שאתה מבחין בו הוא מוריד את המצלמה, מסתובב ומסתלק. אינך יודע מי הוא, האם צילם אותך בכלל והיכן עלולות התמונות האלה להתפרסם. אולי תחוש עלבון, אולי אפילו חוסר אונים.

עדשת טלה-פוטו תסייע לצלם להתמקד בנושא שלו, אבל תנתק אותו מסביבתו שלו כמו גם מסביבתו של המצולם. ההתבוננות דרך העינית תחריף את הניתוק עוד יותר. גם התוצאות ישאו אופי מרוחק, לפעמים אפילו מנוכר.

הדייג הוא וריאציה של הצייד. מטרתם דומה, אבל הכלים והטכניקות שלהם שונים. הדייג איננו רואה את קורבנו. מאחר שאיננו יכול לעקוב אחריו, הוא מחכה לו. הדייג חשוף לסביבתו ומודע לה. הוא מחפש רמזים בגלי הים, בצבעו וברוח לפני שהוא מחליט היכן להשליך את החכה. הצייד אקטיבי בעוד הדייג פסיבי. פעולת הצייד מבוססת על הסוואה ועל הסתתרות. עליו לתפוס את קורבנו כשזה עדיין לא הבחין בו. בפעולת הדייג יש מן הגילוי: החכה סטאטית. הדגים מודעים לחוט השקוף ולקרס החד שמסתתר בתוך כדור הבצק, ובכל זאת מנסים לחטוף פירור.  זה משחק של רווח וסיכון. הצייד מסתמך על מרחק: עליו להקפיד על כך שריחו לא יעלה באפו של הניצוד. הדייג מסתמך על קירבה: הוא מחכה למשיכה בחוט הדיג, זקוק למגע. הצייד יכול לבחור את רגע היריה מבין רגעים רבים בהם הוא צופה מרחוק בקורבנו. הדייג חייב להגיב במהירות: מרגע שמשהו נתפס בקרס עליו להניף את החכה בכל כוחו. דיג מוצלח הוא תוצאה של ידע, זמן, מוכנות, "חוש" ומזל. ממש כמו צילום מוצלח של אנשים.

חכה

רובה ציד

וכעת, כמה "כללי אצבע" לצילום אנשים*:

• שא את המצלמה באופן גלוי: המצולמים הפוטנציאליים לא יופתעו כאשר תרים אותה אל העין. מי שלא ירצה להופיע בתמונות שלך יתרחק מבעוד מועד.
• השתדל לצלם אנשים במצלמה קטנה ובעדשה קטנה. ציוד צנוע מימדים מרתיע פחות.
• צלם ממרחק "מנומס": לא קרוב יותר מ-2-3 מטרים מהמצולם ולא רחוק יותר מ-6 מטרים. על המצולם להבחין בך מצד אחד, אבל אל תחדור למרחב הפרטי שלו מצד שני.
• תכנן את הפריים מראש, מבלי להביט בעינית.
• חכה ל"רגע הנכון".
• הרם את המצלמה, קמפז במהירות בהתאם לפריים שתכננת בראשך וחשוף פעם אחת.
• אל תתבונן דרך העינית למשך יותר מ-5 שניות ברציפות. אחרת יחשדו בך שאתה משתמש בצילום רציף.
• אל תסתכל במסך המצלמה לאחר כל חשיפה. יש בזה מן המציצנות. התאפק.
• אם מישהו מבקש לצפות בתמונה בה הוא מופיע, שתף אותו. מאוחר מדי לחוש מבוכה.

* הדברים נכתבים על סמך הניסיון האישי שלי ואין בהם אמת אבסולוטית.