יום שבת, 7 באוגוסט 2010

התהליך היצירתי - חלק שני: תעודי או יצירתי?

כל תצלום מתאר משהו. התמונה המצולמת היא בבסיסה העתק ולכן כל תצלום הוא ביסודו תעודי. כבר דנתי בכך כאן. זו היתה המהפכה שהציע הצילום לעולם: בפעם הראשונה בהיסטוריה ניתן היה לקבוע את המציאות במדיום פיזי במהירות, ללא פניות ובאופן הרבה יותר נאמן למציאות מאשר בכל דרך אחרת.

מטרתם של רוב רובם של התצלומים היא תעוד. זה נכון בצילום מדעי ובצילום עיתונאי, אבל גם בתמונות המיועדות לאלבום המשפחתי. בשני הז'אנרים הראשונים שהזכרתי התעוד הוא מטרה כל כך מרכזית עד שמניפולציה של התמונה לאחר הצילום מהווה סוגיה אתית מורכבת. מובן שרוב התצלומים התעודיים אינם אסתטיים במיוחד. זאת לא הכוונה שלהם ולא הסיבה בגללה צולמו מלכתחילה. כאן נוצר בלבול מסויים: מחד, כל צלם, במיוחד מי שעשוי לקרוא את הפוסט הזה, היה רוצה ליצור תמונות אסתטיות, אטרקטיביות מבחינה צורנית, שהמתבונן מפיק מהן הנאה. מאידך, תצלומים תעודיים נשלטים בידי הנושאים שלהם בעוד המאפיינים הפורמליסטיים שלהם משניים. כשאני מעלעל בעמודי החדשות בעיתון אני מצפה למצוא בהם תמונות בעלות תוכן חזק. אם הן גם מקומפזות באופן שמסייע להן להעביר מסר - מצוין. תצלומים בעלי נושא חלש ומאפיינים צורניים "אמנותיים" ייראו יומרניים, אפילו מעט מגוחכים. באלבום משפחתי אני מצפה לראות תמונות בהן ניתן לזהות את פני המצולמים בקלות. אני לא מצפה למצוא בו קומפוזיציות מורכבות או תמונות מעובדות עד לזרא.
כלים יצירתיים לגיטימיים בצילום תעודי כוללים בעיקר טכניקות הבאות לידי ביטוי בעת החשיפה: מריחת תנועה, עומק שדה קטן מאד או גדול מאד, פרספקטיבה ליניארית מוגזמת, זוויות השקפה נמוכות או גבוהות ואפקטים של תאורה עשויים להפוך את התמונה למעניינת יותר ואף לתמוך במסר שלה. עיבוד התמונה, לעומת זאת, מוטב שיהיה מינימלי וקונקלוסיבי (יתבצע על התמונה כולה, בניגוד לעיבוד סלקטיבי המתבצע באופן שונה בחלקים שונים של התמונה). אין פסול בהתאמת הרוויה, הקונטרסט או הבהירות, אבל טיפולים דרמטיים כגון חידוד, dodging, burning או טיפול HDR יגרמו להרמת גבה.

המצב שונה בתצלומים שמטרתם אמנותית. סוג כזה של צילום מתמקד באינטרפרטציה, בחקר של הצלם את דמיונו ואת דרך הראיה שלו. כאן הצורה חשובה לא פחות מהתוכן, לפעמים הרבה יותר. הז'אנר הבולט ביותר מבחינה זו הוא התצלום האבסטרקטי, בו תוכן ממשי הניתן לזיהוי כלל איננו בנמצא. תעלולי פוטושופ לא רק שאין בהם פסול בתמונות שמטרתן אמנותית, הם אפילו רצויים (בתנאי שהם לא מהווים את עיקר העניין בתמונה).


בז'אנרים מסויימים קיים איזון כזה או אחר בין התעודי והיצירתי: למשל תצלומי טבע (בעלי חיים, מאקרו וכדומה) לא דורשים נאמנות מוחלטת למציאות ומקובל "לייפות" אותם במידה מסויימת, אם בעת הצילום ואם אחריו. שיקול דעתו של הצלם יקבע האם התצלום יקבל בסופו של דבר אופי תעודי או יצירתי. התרשים הבא מתאר את חשיבותם של התוכן והצורה בז'אנרים צילומיים שונים. הוא מבטא את דעתי האישית ולא צריך לייחס לו חשיבות מעבר לכך.



3 תגובות:

  1. שאול,

    נהנה מאוד מרשמיך ומהפרספקטיבה הצילומית- אומנותית שאתה חולק כאן.
    על אף מיעוט התגובות, אני בטוח שישנם קוראים פאסביים רבים, כמוני, שקוראים בשקיקה גם אם לא מגיבים בצורה פעילה.
    יאיר

    השבמחק
  2. שלום רב,
    ראשית, אינני מרבה בקריאת בלוגים ועוד פחות בתגובה אליהם (אינני חסיד של הפורמט ככלל). העובדה שהנני מגיב כאן הינה עדות להערכתי הרבה של התוכן הכתוב בבלוג זה.
    לעניין: את גרף התוכן והצורה הייתי מסדר אחרת. למשל, את בועת הנוף והארכיטקטורה הייתי מציב באמצע הסקאלה של התוכן ולא בצידה השמאלי. היה מעניין ליצור יישומון שמאפשר לכל אחד לשנות את הגרף ואז לראות מה יוצא.
    המשך ערב טוב ושוב תודה על הבלוג המעניין.

    השבמחק

Google Analytics Alternative