התבוננות: מבוא לקומפוזיציה

לא יפה מצדי. אני מרבה לעסוק בעינו של הצלם, "עין" שהיא יותר הלך רוח מאשר מכשיר לראיה, ולא מתייחס כלל לעינו של המתבונן בתמונה. ובכן, כדי לתקן את המעוות הפוסט של היום יעסוק בדיוק בזה. רק לשם הבהרת המושגים, הגדרנו את המתבונן כאדם חסר כל ניסיון שמביט בתמונה מצולמת בפעם הראשונה בחייו.
למרבה הפלא תחום ההתבוננות הקוגניטיבית נחקר כראוי רק מזה כ-40 שנה. רק הופעתם של מכשירים מדוייקים שיכולים לעקוב אחר תנועות עין מהירות איפשר להבין את האינטראקציה שבין העין ומרכזי המוח השונים. מה שאכתוב כאן מבוסס על פרק 108 בספר "Neurobiology of attention" (י2005). פרק זה, שנכתב בידי קבוצת חוקרים רוסים בראשות Ilya A. Rybak, מפרט את עיקרי הממצאים המדעיים שהצטברו בתחום זה ומציג את המודל המקובל כיום להבנת ההתבוננות. כדרכם של מודלים, הוא מפשט את המציאות על מנת שניתן יהיה להבין אותה ביתר קלות (All models are wrong, some are useful – George Box). הדברים הבאים הם תמצית של סיכום של מודל ואני חושש שהם מפושטים עד כדי חוסר דיוק. על המודל ניתן לקרוא ביתר פירוט כאן.

אז כיצד המתבונן... מתבונן?
נתחיל מכך שהרשתית מאפשרת אבחנה ברזולוציה גבוהה רק במרכזה. ככל שמתרחקים כלפי השוליים יכולת האבחנה בפרטים יורדת. כתוצאה מכך אין למתבונן אפשרות למפות תמונה במבט אחד חטוף (אלא אם כן הוא מביט בה ממרחק רב ממנו יכולת האבחנה בפרטים ממילא נמוכה). הפעולה הראשונה של עיני המתבונן היא סריקה מהירה של התמונה שמטרתה איתור אזורי עניין. הסריקה הזאת רגישה לאזורים עתירי אינפורמציה בתמונה (בהכללה, אלה אזורי קונטרסט גבוה), שם המוח מניח שיוכל למצוא רמזים שיסייעו בזיהוי הסיטואציה שלפניו. תוצאות הסריקה הזאת מוזרמות לזיכרון קצר מועד שהוא מוטורי במהותו.
התהליך השני הוא תהליך ביניים: העין חוזרת אל כל נקודה ש"נרשמה" בזיכרון קצר המועד ובוחנת את קווי המתאר באזור קטן סביבה. המוח מנסה לענות על שתי שאלות: מה יש כאן, והיכן ה"דבר" הזה נמצא ביחס לקואורדינטות של התמונה (שולי התמונה ונקודות העניין האחרות). הקפיצות של העין מנקודת עניין אחת לבאה אחריה מכונות saccades והן מתרחשות מידי 20-200 אלפיות השניה. מסלול הסריקה (scanpath) כולו נמשך שניה או שתיים ותלוי במורכבות התמונה, במספר נקודות העניין שנמצאו בסריקה הראשונית ובמיקומיהן בפריים. מסתבר שמתבוננים שונים נוטים לסרוק תמונה נתונה במסלולים דומים, כך שההנחה שלנו בדבר מתבונן "סטנדרטי" איננה מופרכת מיסודה. כמה סוגים של נקודות עניין זוכים לעדיפות אוטומטית, כיוון שהם מציעים כמות גדולה של אינפורמציה: עיניים, שפתיים, כפות ידיים וכתב (אפילו אם האותיות אינן בנות קריאה ע"י המתבונן). ניתן לראות בקומפוזיציה הצילומית כלי למניפולציה של מסלול הסריקה, ועוד ארחיב על כך בעתיד.
התהליך האחרון בהתבוננות הוא קוגניטיבי: המוח עורך אינטגרציה לכל המידע שנצבר במהלך מסלול הסריקה ומצליב אותו עם הזיכרון ארוך הטווח, החושי והאמוציונאלי. כל זה מתוך מטרה להבין את פשר הסצנה שלפניו ולהכין את הגוף לתגובה (אם נדרשת כזו).

לשם הדגמה של תהליך ההתבוננות, הביטו באיור הבא. מסלול הסריקה המשוער מסומן בחצים.

אני מקווה שזה לא היה כבד מדי עבורכם בשבת חמה כזאת.