דף חדש

במהלך הקיץ האחרון, למעשה זה התחיל עוד קודם, נמאס לי.

נמאס לי לצלם. נמאס לי לחשוב על זה ולדון ולדוש בזה. נמאס לי מהכפייתיות של כתיבת הבלוג. הקוראים הקבועים ודאי חשו במיאוס, הרי אי אפשר אחרת. בחודשים האחרונים נהניתי מן הכתיבה פחות ופחות וזה בא לידי ביטוי בתכנים שפורסמו כאן. הבלוג כירסם בי. הפסקתי לכתוב על תובנות ועסקתי בדעות, בהתנצחות עם ציבור קוראים אמורפי ומטושטש שאת הקווים לדמותו יכולתי רק לשער. הכל כדי להמשיך ולמלא את החלל הזה במלים.
כתיבה טובה היא עניין תובעני. אינך יכול לעסוק בה מבלי להקדיש לה את כולך. מבלי הצורך לומר משהו חשוב. לכמות אין משמעות. והנה, מצאתי את עצמי כותב רק על מנת להחזיק את הבלוג במצב של ציפה. "העין" הפסיק להתקדם. הפסיק להיות מעניין. בשלושים בחודש אוגוסט לא הצלחתי עוד לשאוב רוח כדי לכתוב פוסט יומי חדש. גם ביום שאחריו, ובזה שאחריו. הבנתי שהגיע הזמן להפסקה.
היום אני שב לכתוב. לא בקול תרועה רמה ואפילו לא מתוך שמחה. המצברים שלי עדיין ריקים, אבל יש דברים שחשוב לי לומר. "העין" ישנה את פניו. לא עוד בלוג מהיר, מהיר תגובה ומהיר חימה - אכתוב רק כאשר אהיה מוכן לכך. אולי רק פעם בשבוע, אולי פחות מכך. אינני יודע. התכנים שיפורסמו כאן יהיו בשלים יותר, מלאים יותר. יתכן שאאבד חלק מן הקוראים, אבל זה לא מטריד אותי כעת. "העין" הוא פרוייקט ארוך טווח.
.