יום רביעי, 7 בדצמבר 2011

קלישאות מהז'רגון

סלחו לי על הציניות המרושעת.


"המצלמה הזאת איננה מתאימה לעבודה רצינית". לדידי 'עבודה רצינית' היא אחד הז'אנרים המסחריים שבהם שלבי ההכנה עתירי עבודה (בניית לוקיישן, הצבת תאורה, בימוי וכו') והתוצאה המצולמת חייבת להיות מושלמת מבחינה טכנית. לא, עדיין לא פרסמתי עבודה רצינית מפרי יצירתי. אני לא צלם מקצועי. למעשה התחלתי לצלם 'ברצינות' רק לפני שנתיים-שלוש. לעומת זאת אני יודע כל מה שאפשר לדעת על מצלמות ויכול לקבוע בוודאות אילו מהן יעשו את העבודה ואילו ישתרכו מאחור. הצילום שלי מוכוון-תוצאה. אני יודע מה אני רוצה להשיג בכל תמונה ומשתדל לנקוט בכל האמצעים הדרושים על מנת להגיע ליעד. בכלל זה אני מקפיד להחליף את המצלמה העיקרית שלי בכל פעם שיוצא לשוק דגם חדש. אינני חוסך גם בהשקעה בעדשות. חשוב לי להימצא תמיד בחזית הטכנולוגיה על מנת שאוכל ליצור עבודה ראויה לשמה. הציוד החדיש והמשוכלל שלי מאפשר הפקת תמונה איכותית ביותר בכל מצב מתקבל על הדעת. אמנם המשקל שלו מפריע לי לפעמים, אבל אינני מעלה על דעתי שימוש בכלים נחותים ממנו שיאלצו אותי להתפשר על איכות התמונה ואף "לפספס" תמונות.

"השלב הבא". האבולוציה הצילומית מורכבת ממדרגות. לכל רכישה של פריט ציוד חדש וללימוד של כל טכניקה חדשה יש פוטנציאל להזניק את הצלם למדרגה חדשה, גבוהה יותר מקודמתה. קפיצת המדרגה תלויה בשימושים שעושה הצלם בטכנולוגיה שרכש או בדיסציפלינה שלמד. לעומת זאת, ההתקדמות במעלה האבולוציה איננה תלויה בתהליכים פנימיים שהצלם עובר כמו התבגרות, התמקדות ופיתוח ראיה אישית. המדרגות קבועות. כל צלם שרוצה להתפתח חייב לעבור בהן אחת אחת. אין קיצורי דרך: מי שינסה לדלג על מדרגה כזאת או אחרת סופו שייאלץ לחזור אליה.

"חקירה" (באנגלית זה נשמע יותר טוב - explore). אני חש צורך אובססיבי לצלם. אם קורה שאינני מצלם יותר ממאה תמונות ביום כלשהו אינני מצליח להירדם. מטבע הדברים אני חוזר ומצלם באותם מקומות ואת אותם נושאים. אני בוחר בהם בגלל הפוטוגניות שלהם: הם אסתטיים ומצטלמים היטב. כשאני מציג את עבודתי אני מקפיד לתאר את מטרתי כ"חקירה" של הנושאים שלי. סדרות התצלומים שלי ערוכות היטב ומלוות בטקסטים ארוכים שמסבירים את המוטיבציה ואת התהליך הצילומי שלי. מובן שהרבה מזה הוא הבל, אבל אי אפשר לכתוב שאני פשוט אובססיבי, נכון?

"אמן צילום". למען האמת אני צלם די בינוני. אין לי די כשרון על מנת להפיק תצלומים מקוריים, אמוציונאליים וחזקים. רוב התצלומים שלי אינו עומד בזכות עצמו וזקוק לקונטקסט. גיליתי שאם אגדיר את עצמי כ"אמן שמשתמש במדיום הצילומי" יתייחסו אלי ברצינות. בהתחלה זה לא היה קל, אבל יש לי חברים בכמה גלריות אפנתיות ש"מריצים" את העבודה שלי. וזה עובד. אני מציג בגלריות, מפרסם ספרים ואפילו הייתי מועמד לפרס Deutsche Börse היוקרתי, שנועד לשכמותי.

Jim Goldberg (winner of the Deutsche Börse Photography Prize for 2011), His radio is the sole possession that he took with him while escaping a rebel attack in his village. He now lives in a refugee camp with 60,000 other people where poverty, disease, and crime run rampant. Democratic Republic of Congo, 2008

"לייקה". עצם ביטוי השם המפורש בקול רם גורם לי לריגוש. כמובן, יש לבטא את ה-'ל' במידת הרכות המתאימה ואת ה-'ק' בחטף ובחדות. לייקה היא הרולס רויס של המצלמות: חיה אצילית ונדירה שאגדות נקשרו בשמה. פסגת השאיפות של כל צלם. אמנם אינני מסוגל להסתדר ללא עדשת זום בעלת טווח גדול של אורכי מוקד ומיקוד אוטומטי מהיר, אבל תנו לי M9 עם עדשת 50 מ"מ מהירה ואכבוש את העולם.
.

2 comments:

  1. מילים כדורבנות. אהבתי מאוד את הדברים שלך. וגם הצילום יפה מאוד.

    השבמחק
  2. תודה.
    התצלום מאת Jim Goldberg.

    השבמחק

Google Analytics Alternative