כלב הצילום (photodog) הוא מושג מימי הפילם שהתייחס לצלמים מסוימים. הכוונה לאותם צלמים שחילקו את זמנם בין אור היום בחוץ לחדר החושך באופן שווה. יכולת לזהות כלב צילום על פי פניו הבלתי מגולחים, בגדיו המוכתמים בשאריות מדלל והניחוח הכימי שעלה ממנו. הצלמים האלה היו לפני הכל בעלי מקצוע. הם הכירו את הפרקטיקה של הצילום ושל הפיתוח וההדפסה כמו את כף ידם. המצלמות שבידיהם היו בדרך כלל קופסאות מתכת כבדות בעלות מנגנונים מכאניים מדוייקים ואמינים. העדשות שלהם היו חזקות וכבדות, לעתים רחוקות עדשות זום. הציוד היווה עבורם ארגז כלים שמטרתו להפיק את התצלומים הרצויים. בהיעדר תצוגה מיידית היתה לאמינות הציוד משמעות שקשה לנו להבין כיום. כלב הציוד לא היה בררן. כאשר תנאי האור לא היו טובים הוא תחב אל תוך המצלמה סרט רגיש וגרעיני שהשיג את מהירות התריס הרצויה. מפתח הצמצם של העדשה היה חשוב לו אפילו יותר מאורך המוקד שלה (ממילא שתי העדשות העיקריות שלו היו 50 מ"מ ו-35 מ"מ, שאפשר להחליף ביניהן בקלות יחסית). עדשות זום נחשבו למותרות של צלמי חתונות, שהרבו להשתמש בפלאשים. כלב הצילום היה חשדן בכל מה שקשור לטכנולוגיה. הוא העדיף את המוכר והאמין על פני החדש והמשוכלל. הופעת מצלמות הפלסטיק בעלות המסך האלקטרוני על גבי הפאנל העליון שלהן הכעיסה אותו ממש, שלא לדבר על המיקוד האוטומטי. אמולסיות חדשות שהופיעו מידי שנתיים-שלוש לא ריגשו אותו. נדרשה לו תקופת הסתגלות אפילו למצבי החשיפה החצי-אוטומטיים. כלב הצילום לא התעניין באמנות. הוא ידע אמנם להעריך תצלום טוב, אבל ההיבטים שעניינו אותו באמת היו קשורים להדפסה יותר מאשר לביטוי האישי של הצלם. זו הסיבה לכך שהוא מעולם לא התרועע עם ארטיסטים.
עכבר הצילום הוא טיפוס שונה לחלוטין. זהו צלם בעל נטיה טכנולוגית שנמצא ברדיפה מתמדת אחר השכלולים האחרונים. הוא פורח בעידן הדיגיטלי ואינו יכול לדמיין את החיים ללא תצוגה מיידית של התמונה, היסטוגרמות ופוטושופ. לדידו המצלמה היא מוצר מתכלה שיש להחליפו מידי שנה או שנתיים. הוא מאמין ביכולתה של האלקטרוניקה לכפר על עוונותיהם של הצלם ושל האופטיקה. לכן הסיסמה שלו היא "more is better". עכבר הצילום בוחן את התצלומים שלו ושל אחרים על גבי מסכי מחשב מכוילים, תמיד בהגדלה ל-100%. אמנות איננה מדברת אליו, אבל הוא מאמין באסתטיקה. לא סתם באסתטיקה, אלא ב"מראה החדש", המעובד והדרמטי יותר מהמציאות.
במובן מסוים עכבר הצילום הוא גלגולו של כלב הצילום. שניהם רואים בתצלום תוצר של תהליך ארוך ומורכב. למרות זאת, שניהם אינם מחשיבים עצמם לאמנים. במובנים אחרים, השניים הם הפכים גמורים. כלב הצילום מחשיב את הצדדים המכאניים והאופטיים של הציוד. עכבר הצילום מחשיב את החיישן ואת העיבוד הדיגיטלי. כלב הצילום איננו אוהב טכנולוגיה בעוד עכבר הצילום נושם אותה. כלבי הצילום התמעטו מאד לאחר המהפכה הדיגיטלית. הסיבות לכך רבות: עליונותה של הטכנולוגיה הדיגיטלית על פני טכנולוגיית הפילם הוכחה באופן החלטי, והדבר מתבטא לא רק בנוחות ובקלות השימוש במצלמה אלא גם באיכות הטכנית של התצלום, היקרה לליבו של כלב הצילום. בנוסף, קרנה של ההדפסה ירדה פלאים. רק תצלומים מעטים זוכים להיות מודפסים כיום ושוב אין צורך במיומנויות חדר החושך על מנת להפיק הדפסים מעולים. ולבסוף, התפיסה על פיה המצלמה היא מוצר צריכה אלקטרוני מתכלה מן המניין ניצחה.
למרות הכל יש בגישתו לחיים של כלב הצילום מרכיב שנשאר רלוונטי גם כיום: המיומנות. הציוד החדיש מגיש לצלם את האפשרות לדייק במיקוד, בחשיפה ואפילו בתפיסת הרגע על מגש של כסף. כל מה שנדרש ממנו הוא לכוון את העדשה אל הנושא וללחוץ על המחשף. התוצאה הטכנית המעולה כמעט מובטחת. אלא שתצלום טוב הוא יותר מאשר קובץ חד ונקי שמכיל את כל הטווח הטונאלי של הסצנה המצולמת. גם לצלם יש תפקיד: עליו להחליט כיצד לבטא תנועה של אובייקטים בסצנה (האם למרוח אותה או להקפיא אותה?), כיצד להתייחס למחסור באור (האם להפעיל את המבזק, להתפשר על עומק השדה, להסתכן בחדות לקויה או אולי להתפשר על הניקיון מרעש דיגיטלי?), כיצד להתייחס ל"הפרעות" ברקע (להחשיך אותן באמצעות שימוש בפלאש, להרחיק אותן ע"י שימוש באורך מוקד רחב יותר, לטשטש אותן באמצעות צמצם פתוח יותר, לכלול אותן בפריים כפי שהן או אולי לוותר על התצלום מלכתחילה?) וכיצד להתגבר על קונטרסט גבוה (האם ליצור HDR, "לשרוף" את הבהירים או להחשיך את הכהים?). אלה הן החלטות אנושיות שמכונה, משוכללת ו"אינטליגנטית" ככל שתהיה, תתקשה להתמודד איתן ביחס לסצנה הספציפית מולה ניצב הצלם. כל ההחלטות האלה דורשות חשיבה ומיומנות, שתי תכונות שכלב הצילום מצטיין בהן. הטכנולוגיה היא דבר נפלא, אבל אל לנו להשתעבד לה. אנחנו חכמים ומנוסים ממנה ועליה לפנות לנו את הדרך בצייתנות אם נרצה בכך.
.
