יום ראשון, 28 באוגוסט 2011

עזבו את האינטרנט

בתור עורך בלוג אני חש אמביוולנטיות מסויימת כלפי התוכן של פוסט זה, אבל אני חייב לומר שנמאס לי. נמאס לי מכמות האינפורמציה שמאיימת להטביע את שרידי מוחי. נמאס לי מהתלות האובססיבית במוצא הפה הקולקטיבי. נמאס לי מהבינוניות של ה"תוכן", מדלות הרוח, מ"מובילי הדעה" התאוותניים. נמאס לי מהשטחיות של הצילום. נמאס לי מה"זרם המרכזי" הדלוח של שלטון הקיטש. נמאס לי מהאסתטיקה החלקלקה, חסרת המעוף, חסרת השורשים, מן האסתטיקה כמטרה בפני עצמה. נמאס לי מאחיזת העיניים של החשיפה, של כשרון מעושה ושל חנופה הדדית.
האינטרנט עושה אותנו בינוניים כיוצרים וכבני אדם. אנחנו מרשים לעצמנו להשחית את זמננו היקר בבהיה במסכים. אנחנו מתאהבים בעולם שקרי שבו ניתנת לנו ההזדמנות להיוולד מחדש בכל יום בעוד חיינו האמיתיים מתדלדלים לכדי שגרה אקזיסטנציאליסטית חסרת תוחלת. האינטרנט מייבש אותנו משאר רוח, מצמצם אותנו לכדי צרכני סנסציות מטומטמים. הבו לנו לחם ושעשועים ותוכלו לעשות ככל העולה בדעתכם. האינטרנט הוא רודנות ההמון. הוא גורם לכולנו לחשוב באופן אחיד, ליצור באופן אחיד. הוא גומל למיטב בניו באהבה אין קץ ומקיא מקרבו את החריג והמתריס.
בכל מה שקשור לצילום, קיימת הפרדה חדה בין העולם האמיתי לבין זה שברשת. כאשר אנחנו מגבילים את עצמנו לרשת אנחנו נמנעים מחשיפה לתרבות שלמה: רוב הצלמים המעניינים כיום אינם דוברי אנגלית. הדבר מונע מהם מן הסתם חשיפה רחבה ברשת. ככלל, השיח ברוב האתרים המוקדשים לצילום בהיבט האמנותי שלו איננו מתעלה מעל הרמה האסתטית, הפורמאלית. מובן שישנם גם יוצאים מן הכלל, אבל דומה שהרדידות האמנותית והחומרנות היתרה פושות בכל. אתרים מעניינים באמת, כמו זה או זה, נחבאים אל הכלים ואינם זוכים לתהודה.
השפעת האינטרנט על הצילום שלנו מגיעה לכל פינה. הקונבנציות הפורמאליסטיות שלו מנקרות בראשנו ללא הרף עד שבמקום להתרכז בסיטואציה ולחקור את הנושאים שלנו אנחנו עוסקים ללא הרף בדברים של מה בכך. מלאו את השאלון הבא ותיווכחו בעצמכם:


אז אולי תתנזרו מצפיה בתצלומים ברשת למשך זמן מה ותעיינו בספר יפה?
.

6 תגובות:

  1. בתור אדם חושב אתה יכול לנווט את עצמך ברשת הרחק מאותם אתרי זרם מרכזי כמ 1x.com ולהגיע אל אתרים שתואמים את הכיוון שלך יותר כמו האתרים לדוגמה שהעלת (שאני מאד אוהב ואף היו חלק מרשימת בלוגים/אתרים שהעלתי לתפוז).

    אני חושב שחלק מההתפתחות הצילומית יש שלב שבו עוברים דרך הזרם המרכזי והמאוס, חלק נתקעים שם וחלק ממשיכים הלאה.

    כפי שאני רואה את זה, הפתרון דווקא נעוץ בעבר. מי שיקח את הזמן וישקיע ויחקור וילמד קצת את 50 - 60 שנות הצילום של תחילת המאה ה 20 ילמד להעריך צילום מנקודות מבט שונות וחשובות יותר, ילמד להעריך את הגדולה שבצילום ולא זאת שבמצלמה.

    השבמחק
  2. שאול אתה מזכיר לי את המורים האלה שכשהכיתה היתה חצי ריקה בגלל שהרוב מאחרים אז הם היו אומרים "נו נו נו..." לאלה שכן נמצאים בכיתה.
    אמנם אתה כותב את הרגשתך האישית, אבל דעתי, אין כאן את האנשים שאתה מדבר עליהם.

    השבמחק
  3. שגיא,
    דיברתי על הרוח הנושבת באינטרנט. יש גם כמה איים בזרם כמובן. אני מסכים אתך לגבי המחצית הראשונה של המאה העשרים. אפשר להרחיב את דבריך לאמנות החזותית כולה.

    A wind,
    תודה עבור הקישור הזה. נהניתי. ואני לא כועס, רק קצת עצוב.

    מיכאל,
    לא ביקרתי את קוראי הבלוג. אדרבא, אני מבקש להזהיר אותם.

    השבמחק
  4. "הרוח הנושבת באינטרנט" נוטה לכיוון ש"מעצבי הדור" מכוונים אליה.
    תבוא בטענות לכל בתי הספר לצילום שמלמדים הכל חוץ מצילום...

    השבמחק
  5. ועכשיו אני מוצא את עצמי מחכה לפוסט הבא, האופטימי יותר, פוסט האלטרנטיבות. האלטרנטיבות ברשת, כן. אתרים שמפרסמים תמונות אמיתיות, עם תוכן. קהילות תומכות שנותנות מקום וביקורת אמיתית ואמנותית, ולא רק ביקורת טכנית שטחית. כאלה.

    השבמחק
  6. Bazzaz,
    עדיין לא נתקלתי באתרים כאלה, לפחות לא לאורך זמן. מצטער.

    השבמחק

Google Analytics Alternative