יום שישי, 29 ביולי 2011

משורר עם מצלמה

André Kertész לא נחשב אחד מגדולי הצילום. הוא כמעט נכלל בקטגוריה הזאת, אבל תמיד רק כמעט. אולי בגלל שמעולם לא הגביל את הצילום שלו לנושאים מסויימים או לזוויות מסויימות ולכן אין בנמצא "סגנון Kertész". אולי בגלל שהיה טיפוס מסוגר שמיעט לדבר ולכתוב. אולי בגלל היותו זר במקומות בהם יצר במשך מרבית חייו. ואולי משום שכשם שאיש לא הבין את דבריו בגלל המבטא ההונגרי הכבד, איש גם לא הבין את האמנות שלו במשך שבעים שנות יצירה. בכל אופן, לדעתי הוא לא רק היה אחד הגדולים אלא אולי הגדול מכולם.

Photograph: André Kertész, 1982
 Kertész הצטיין בפואטיקה שלו. הוא מצא בסצנות היומיומיות שצילם יופי ומקצב שרוב בני האדם פשטו לא מסוגלים לראות. התצלומים שלו מלנכוליים. רובם מתארים אדם בודד בתוך סביבה רחבה. תמיד כהה, תמיד לבד. החוש שלו לצורה דק וחריף. כך, אפילו תצלומים של חפצים או של טבע דומם הוא הצליח למלא במשמעות אמוציונאלית עמוקה. זה בולט במיוחד בסדרת הפולרואידים שצילם בסוף ימיו, לאחר מות אשתו.
הנה אוצר בלום: ראין שנערך עם Kertész לצורך תכנית טלוויזיה של ה-BBC. הראיון הוקלט ב-1984, כשנה לפני מותו ובו הוא מספר על תצלומים נבחרים שצילם ועל תולדות חייו. התכנית מחולקת לארבעה פרקים קצרים שכדאי לצפות בכולם. התרגשתי עד עומק לבי.


.

2 comments:

  1. נהדר!
    אני מאד מתחבר לגישה שלו לצילום.
    מוכרח לציין שאת הגישה הזאת גם שמעתי מאלי ריד שמאד דומה ל André Kertész בכך שאין לו סגנון צילום מוגדר ומצלם כל מה שמסביבו. מאד עניין אותי לראות אותו בקנדה שלהבדיל משאר ה"מאסטרים" הוא תמיד היה עם מצלמה ותמיד צילם כל דבר סביבו כמו ילד מתלהב שרק אתמול גילה את המצלמה.

    השבמחק
  2. שגיא,
    אלי ריד משך את תשומת לבי כבר מזמן...

    השבמחק

Google Analytics Alternative