יום שלישי, 6 בספטמבר 2011

על הלבשה ועל הפשטה

האם הצילום הוא אמנות?
שאלה זו העסיקה צלמים, אמנים, אוצרים ואפילו פילוסופים במשך דורות. בעיית ההגדרה של הצילום איננה נובעת מהתוצר המוגמר, התצלום, כפי שהיא נובעת מן התהליך. לכאורה חלקו של היוצר בתהליך עשוי להסתכם בלחיצה פשוטה על כפתור, ומאחר שאין אמנות ללא יוצר אנושי (גם על כך קיים ויכוח, אבל לצורך העניין אאמץ את ההנחה הזאת) ה"אמנותיות" של המדיום הצילומי דלה יותר מאשר סוגות אחרות של אמנות חזותית. יחד עם זאת, לא יהיה נכון לצמצם את המדיום הצילומי לשאלה צרה כל כך. הצילום כמוהו כשפה: כשם שהלשון העברית יכולה לשמש לכתיבה של רשימת קניות במכולת, פסק דין בבית משפט, מהדורת חדשות והמונולוג של הים ב"עיין ערך: אהבה" לדויד גרוסמן, כך גם הצילום עונה על צרכים שונים ומגוונים. למען האמת, ייעודו הטבעי של הצילום איננו קשור לאמנות כלל. המדיום הזה מצטיין ביצירת רשומות - בתיעוד - הרבה יותר מכפי שהוא משרת את מי שמעוניין בביטוי אישי יצירתי. הסיבה לכך היא אותו מאפיין שלו שמנע במשך למעלה ממאה שנים את ייצוגו במוזיאונים לאמנות - המרכזיות של הפיזיקה והכימיה בתהליך הייצור של התצלום. הציייר נהנה לא רק ממבחר גדול של חומרי צבע, מכחולים ובד שהשילוב ביניהם ישפיע על הגימור של יצירותיו, לא רק מן החופש להשתמש במגוון רחב של טכניקות, אלא גם, ובעיקר, לנצל את הדמיון ואת הזכרון שלו ולתת להם פרשנות על בד הציור. הצלם, לעומת זאת, מוגבל במידה רבה למציאות שמול עיניו, למבחר דל למדי של כלים יצירתיים ולתהליך מכאניסטי קר שאיננו מבחין בין פורטרט משטרתי לבין פורטרט של Arnold Newman. הצייר מתחיל כל יצירה שלו בבד ריק ומרכיב אותה בהדרגה. הצלם נאלץ "לחצוב" את היצירה שלו מתוך קקפוניית הפרטים שלפניו. במובן זה הצילום הפוך מכל האמנויות הפלסטיות האחרות (אלא אם כן הסצנה "נבנית" למען המצלמה).
לכן, ההבדל הגדול בין צילום "אמנותי" לבין צילום "תיעודי" איננו באסתטיקה או אפילו בשימושיות של התוצאה אלא בתהליך היצירתי בו עוסק הצלם לפני החשיפה. מטרתו של צלם העוסק בעבודה תיעודית לגלות. הוא מתאמץ לתאר את הנושא שלו לפרטי פרטים ולהפיק ייצוג מדויק ככל האפשר, גם אם מלוטש מעט, של המציאות. לעומת זאת, מטרתו של צלם העוסק בעבודה אמנותית להסתיר. הוא מתאמץ לחשוף מסר רגשי או רעיוני מסוים ו"לכבות" את אותם חלקים של הסצנה שאינם תורמים להדגשת אותו מסר. הראשון עוסק בתשובות. השני - בשאלות.
התהליך המחשבתי של הצלם ה"אמנותי" מכתיב את השימוש שלו בכלים היצירתיים העומדים לרשותו. מכיוון שאין לו עניין בייצוג ניטרלי של המציאות אלא דווקא בהארה של היבטים מסויימים בתוך הסצנה, עליו להפשיט את המציאות מחלק מהפרטים שבה. לצורך כך הוא ישתמש במגוון שיטות שמטרתן הכללית היא הפחתת האינפורמציה המוצגת בתצלום, קרי אבסטרקציה (או בעברית - הפשטה). מונח זה אינו מתייחס רק לעבודות שנוצרות בהשראת האקספרסיוניזם המופשט של שנות החמישים והששים של המאה הקודמת, אשר התאפיין בהיעדר פרטים הניתנים לזיהוי. גם טכניקות צילומיות פשוטות כגון חשיפת חסר, טשטוש של תנועה בתוך הסצנה, מונוכרום, זוויות השקפה נמוכות או גבוהות, צילום מקרוב בפרספקטיבה רחבה, עומק שדה בלתי קונבנציונאלי ועיוות אופטי מסייעות להרחיק את הייצוג הצילומי מן המציאות אותה הוא מתאר. צלמים שמטרתם תיעודית נזהרים מנפילה לציפורני האבסטרקציה. הם נוטים לאמץ טכניקות המבטיחות שהתוצאה תעמוד ב"מבחן שבע הנקודות*". יותר מכך, הם נוטים "להלביש" את התצלומים שלהם בשכבות נוספות של מידע (זו הרי מהותן של פרוצדורות כגון הגברת הרוויה, חידוד וחשיפת ה-HDR). לעומתם צלמים שמטרתם ביטוי יצירתי (אולי מוטב להיזהר מהמלה המפורשת - "אמנות") זקוקים לכלי האבסטרקציה.
ההפשטה היא מאפיין כל כך ייחודי של הצילום האמנותי עד שניתן להשתמש בה כבקריטריון לבירור כוונותיו של הצלם. זו, לפחות, דרך החשיבה שלי בשעה שאני מצלם וכך אני בוחן תצלומים שצילמו אחרים. הציצו, למשל, ב-25 המועמדים הסופיים של Sony World Photography Awards ונסו לברר באילו מהם כוונת הצלם היתה "אמנותית" ובאילו "תיעודית".
מאידך, לא ניתן לסתור את הגישה הגורסת כי האמנות היא בעיני המתבונן וכי אין מקום לקריטריונים כלשהם בהגדרתה של יצירה כאמנותית או כתיעודית. ובעצם, האם יש בכלל חשיבות להתחקות אחר הלבטים והמוטיבציה של היוצר? אולי לא.


* "מבחן שבע הנקודות" בוחן את התצלום לאורן של שבע תכונות שמעניקות לו תחושה "עגולה" של שלמות. ואלו הן:
  • חד משמעיות - נושא התמונה מובלט באמצעים צורניים ואי אפשר לטעות בו.
  • פשטות - נושא יחיד שמושך את מירב תשומת הלב, או היעדר נושא מובהק (בעיקר בתמונות נוף).
  • עצמאות - כל הפרטים הדרושים להבנת הסיטואציה נכללים בפריים.
  • אסתטיקה וקונבנציה - הקפדה על ה"כללים"; התמונה פונה אל המוכר והאהוב.
  • ריאליזם - דמיון למציאות כפי שהאדם הסביר היה רואה אותה.
  • איכות טכנית גבוהה - היעדר גרעיניות, חדות גבוהה באזורים החשובים, צבעים רוויים וכו'.
  • אדישות לגודל - הגדלה של התמונה איננה חושפת משמעות חבויה.
.

6 תגובות:

  1. מאוד נהניתי לקרוא, חדדת נקודות שחשבתי עליהן רבות.
    אני מזדהה, כצלם, דווקא עם הצד התיעודי, נאמן לשבע הנקודות ומכיר בכך שאני סוג של אמן יותר מאשר אומן.
    מצד שני, כאשר אני בא לבקר תמונות, לרוב אני מעדיף את הגרסא האומנותית על פני התיעודית

    השבמחק
  2. אני חושב שהניסיון להגדיר תמונה אם היא אמנותית או תיעודית היא מלכודת לא פחות מניסיון להגדיר מהו צילום רחוב...

    אני לא חושב שזה משנה בכלל. צלם צריך לצלם בשביל עצמו, צריך לצלם מה שמעניין אותו ומגרה אותו ללחוץ על המחשוף. תנו לאוצרים ולמבקרם להחליט ולנתח.

    באופן אישי, יותר מפריע לי שמשתמשים במושג "צילום תיעודי" כשרוצים לתאר תמונה גרועה... כך בהינף יד מוחקים את כל הסטוריית הצילום.

    השבמחק
  3. חושבני6.9.2011, 22:39

    1.
    אני מתקשה, בעצם לא מצליח, להבין למה אתה מתכוון ב-"צילום אמנותי" וב-"צילום תיעודי".

    מאחר שאתה כותב ש-"הצלם נאלץ "לחצוב" את היצירה שלו מתוך קקפוניית הפרטים שלפניו" - עולה שאתה מפריש מדיונך כל צילום "נשלט" (צילום סטודיו, צילומי דוגמניות, צילומים מבויימים, ...).
    מה נשאר?
    צילומי רחוב, נוף, טבע, אדריכלות, ...

    2.
    בראש ההסבר שלך על "צילום אמנותי" אתה, אם הבנתי אותך נכון, מתייחס למה שבפורומים לצילום (ובכלל?) מכנים "צילום אבסטרקט" [להלן הציטוט מדבריך: "עליו להפשיט את המציאות מחלק מהפרטים שבה. לצורך כך הוא ישתמש במגוון שיטות שמטרתן הכללית היא הפחתת האינפורמציה המוצגת בתצלום, קרי אבסטרקציה (או בעברית - הפשטה)"].
    ובכן,
    אין לי ספק שמתוך מרחב האפשרויות של צילום שניתן לראות אותן לא-תיעודיות - צילומי האבסטרקט הם בין הנחותים. דווקא לשים אותם כדוגמא הראשונה לצילום אמנותי? תמהני.

    3.
    אני יודע עד כמה בלתי אפשרי לתת תשובה/הגדרה מספקת ל-"מהי יצירת אמנות".
    יחד עם זאת - במאמר כמו זה אי אפשר לדעתי ללא הגדרה ... ולו לצורך המאמר.

    4.
    האם הצילום הראשון מהעשרה שאתה מציג במדורך "עשר תמונות" (ילד וכלב) הוא, לשיטתך, צילום אמנותי או תיעודי?

    5.
    לסיכום: חסרה בהירות, למה מתייחס המאמר, על מה הוא מתדיין, מה מאחורי "אמנותי" ו-"תיעודי".
    עקב כך - קשה להבין כשורה את הנכתב (וממילא - לשפטו).

    השבמחק
  4. דני,
    תודה לך.

    שגיא,
    אין קשר בין הייעוד של תצלום לבין "איכותו". בקשר להיסטוריה, ההתקדמות הטכנולוגית הולכת ומצמצמת את התכונות האינהרנטיות של המדיום שגורמות בהכרח לאבסטרקציה. למשל, כיום אין עוד צורך לצלם בשחור לבן גרעיני. כל התצלומים, מראש, דומים יותר למציאות.

    השבמחק
  5. חושבני,
    תודה על תגובתך המפורטת. אנסה לענות על הביקורת שלך לפי הסדר:

    1. צילום אמנותי הוא צילום שייעודו מתן ביטוי לרגשות ולרעיונות. צילום תיעודי ייעודו לתאר את המציאות באופן מדויק.
    הצילום המבוים שייך לז'אנר שונה לגמרי. למעשה זהו תיעוד של בימוי והפקה. האמנות שבו שייכת למעשה להעמדת הסצנה ולא לצילום עצמו.

    2. כתבתי על אבסטרקציה ולא על אמנות מופשטת. להפשטה יש רמות שונות.

    3. אתה צודק. לצערי אין בידי הכלים להגדיר "אמנות" באופן ביקורתי ולכן אינני מנסה לעשות זאת כלל, אבל בין השורות תוכל להבין למה כוונתי.

    4. זה תצלום תיעודי בעיקרו.

    5. גם כאן יש צדק בדבריך. אנסה להתנסח באופן בהיר יותר בעתיד.

    השבמחק
  6. "מטרתו של צלם העוסק בעבודה אמנותית להסתיר. הוא מתאמץ לחשוף מסר רגשי או רעיוני מסוים ו"לכבות" את אותם חלקים של הסצנה שאינם תורמים להדגשת אותו מסר. הראשון עוסק בתשובות. השני - בשאלות.
    התהליך המחשבתי של הצלם ה"אמנותי" מכתיב את השימוש שלו בכלים היצירתיים העומדים לרשותו. מכיוון שאין לו עניין בייצוג ניטרלי של המציאות אלא דווקא בהארה של היבטים מסויימים בתוך הסצנה, עליו להפשיט את המציאות מחלק מהפרטים שבה."

    שאול, איזה תמלול מופלא לצילום האומנותי! תודה שדייקת עבורי את התחושות.

    השבמחק

Google Analytics Alternative