יום ראשון, 5 ביוני 2011

על אסתטיקה ואתיקה

צילום החדשות הוא אולי הז'אנר הצילומי היחיד שערכו נמדד בחוסר הפניות שלו. קוראי עמודי החדשות של העיתונים מצפים לתצלומים שמתארים את המציאות ותו לו. הז'אנר הזה בשום פנים ואופן איננו נבחן בקומפוזיציה שלו, באווירה שלו או במאפיינים הצורניים שלו. אמנם המונח "אסתטיקת הרפורטאז'ה" מתייחס לסוג מסוים מאד של תצלומים, אבל האמת היא שהוא שואב את מאפייניו מסגנון שאיפיין בעבר מגזינים מצולמים כדוגמת Life. לצילום החדשותי לכשעצמו אין "אסתטיקה" אינהרנטית או סגנון שנובע מעצם היותו מה שהוא. אדרבא, כשאני רואה בעמוד הראשון של העיתון תצלום מסוגנן מדי, מיד עולה בי החשד שהוא לא מתאר את המציאות בדיוק כפי שנחוותה מנקודת השקפתו של הצלם. המניפולציה של המתבונן יכולה להיעשות בכמה אופנים, אותם אפרט בסדר שראשיתו ב"קל" ואחריתו ב"כבד":
  • הדגשת הקונטרסט והרוויה - אלה הן התאמות מקובלות שנועדו על מנת להפוך תצלומים לאטרקטיביים יותר לצפיה. על פי רוב אין בהן כדי להשפיע על המסר של התצלום, אם כי החשכה יתרה של השמיים, למשל, עלולה לגרום לתחושת דרמה שנעדרה מן הסצנה בעת שצולמה.
  • הוספה או החסרה של פרטים באמצעות תוכנה - מניפולציה כזאת עלולה לשנות לחלוטין את תגובת המתבונן לתצלום. מצד שני היא קלה יחסית להבחנה, במיוחד אם מערכת העיתון מחזיקה בגירסת ה-RAW. מאחר שתמונות שעברו cloning בתוכנת עריכה עולות לעתים לכותרות, הצלמים נזהרים מאד משימוש בטכניקה הזאת.
  • כותרות מניפולטיביות - כותרות שגויות עלולות להוציא תצלומים מהקשרם. במקרה זה התצלום עצמו אינו חייב לעבור שינוי כלשהו כדי להטעות את המתבונן.
  • מניפולציה של הסצנה המצולמת - הוספת אביזרים לסצנה לשם הגברת הדרמה או לצורך הוספת קונטקסט, למשל בזירות פשע, היא טכניקה ותיקה כמעט כמו הצילום עצמו. בעבר הרחוק היא נחשבה כמותרת מבחינה אתית. כיום היא אולי מקובלת, אבל נכללת בתחום האפור במקרה הטוב.
  • בימוי סיטואציות אנושיות - זהו סוג המניפולציה האפקטיבי ביותר, גם בגלל שהוא עלול להשפיע מאד על המתבונן וגם בגלל הקושי הרב להוכיח אותו. מובן שהוא מנוגד לחלוטין למהות צילום החדשות. הבלוג הזה דן כבר במספר מקרים בהם הועלה חשד מבוסס לבימוי של סיטואציות (למשל כאן וכאן).
  • מניפולציה באמצעות סגנון צילומי ואסתטיקה - זהו סוג מניפולציה שמתקבל לעתים קרובות במחיאות כפיים. תצלומים מסוגננים שנסמכים על מגבלות טכניות שאיפיינו את סרטי הצילום ואת מצלמות הלייקה של שנות הארבעים והחמישים זוכים דרך קבע בפרסים היוקרתיים ביותר. מצד שני, יש בחיקוי הזה משהו עקום שמנוגד לאתיקה של הצילום החדשותי. צלם שמשתמש בסגנון מיושן בוודאי איננו מתאמץ להגיש למתבונן את המציאות בצורתה האובייקטיבית ביותר. תפקידו של הסגנון הוא הפוך: ליצור אסוציאציה לתצלומים היסטוריים חשובים או להפיח בתצלומים אווירה שמוסיפה להם מימד רגשי, כזה שלא היה חלק מהסצנה המצולמת (ראו למשל כאן).
צלמים מסויימים מתמחים בהפקת תצלומים כאלה. הידוע שבהם הוא ללא ספק Marco Vernaschi האיטלקי, שמצליח לצקת בתצלומים שלו מאפריקה את כל הסטראוטיפים הרלוונטיים: פרימיטיביות, ברבריות, בערות, סכנה, מיסטיקה, מיניות ואלימות. הציצו בגלריה הזאת ותגידו לי אתם: האם זהו פוטוג'ורנליזם?

Photograph: Marco Vernaschi, 2009
.

9 תגובות:

  1. לא מבין איפה הבעיתיות בפרוייקט כזה?
    מה אתה אומר? שאין כאלו טכסים? שהרציחות האלו לא מתקיימים?
    לא מדובר בתצלום חדשותי שמצטרף לידיעה חדשותית אלא עבודה תיעודית שבה הצלם רוצה לספר סיפור מסויים.
    הסגנון של התמונות זה הסגנון של הצלם, זה מה שמייחד אותו. בסופו של דבר מתערבבים בעבודה שכזאת גם עבודת תיעוד וגם אמנות הצילום. מטרת העבודה היא גם להוזיז משהו אצל המתבונן ואין בעיה לעשות זאת ע"י צילום בסגנון מסוים.
    היה נראה לך טוב יותר אם הוא היה מקים שם מערך תאורה סטייל סטודיו ומצלם הכל בהתאם לטכנולוגיה הכי חדשה כאילו הוא מצלם פרסומת לשמפו?
    הגישה לצילום עבודות כאלו היא להיות שם וקרוב אבל כמה שפחות מורגש וזה אומר לצלם במסגרת מגבלות מסויימות והתוצאות שאתה יוצא נגדן כאן הם בדיוק אותן תוצאות שקראת לחבק אותם לא מזמן בפוסט אחר (טשטוש, רעש וכיו"ב)

    השבמחק
  2. הצלם הספציפי הזה מגדיר את עצמו כצלם חדשות, לא כאמן. הוא זכה בפרס פוליצר וב-world press photo awards בקטגוריות של צילום חדשות. מכיוון ששאלת, יש לי כמה וכמה בעיות עם הסדרה שקישרתי אליה (בהקשר של פוטוג'ורנליזם):
    1. רוב התמונות בסדרה שקישרתי אליה מבויימות. בעיני זה בעייתי.
    2. העריכה של התמונות האלה נותנת את הרושם כאילו הן צולמו בלילה. למעשה כמעט כולן צולמו בשעות היום.
    3. טשטוש התנועה בתצלומים מכוון ונועד להעצים את התמונות מבחינה סגנונית למרות שאין לו משמעות מבחינת הסיפור העיתונאי. בחלק מהתצלומים הטשטוש הוא תוצאה של עיבוד לאחר החשיפה.
    4. לצלם הספציפי הזה יצא שם של מי שמותח את גבולות האתיקה העיתונאית מעבר למקובל. למשל, הוא חפר קבר טרי של ילדה בת 10 כדי שיוכל לצלם את גופתה המושחתת וביים סצנה של הוצאה להורג.
    5. הוא מכוון אל הסטראוטיפ של אפריקה בעיני האזרח המערבי. לא תמצא תמונה אופטימית, או אפילו "נורמלית" שהוא צילם ביבשת. הכל חשוך/אלים/מושחת/ברברי.

    Vernaschi זכה במספר פרסי פוטוג'ורנליזם חשובים ונראה שלנגד עיניו עומד תמיד הפרס הבא. האינטרס שלו איננו חשיפה של האמת.

    השבמחק
  3. שאול אחלה בלוג, אהבתי מאוד.
    לגבי סעיף 5 שלך. לא הייתי באפריקה אבל זה באמת מסתדר לי עם הדימוי שיש לי על היבשת הזאת..
    מבחינתי זה בהחלט יכול להתאים להגדרה שלצילום חדשותי.

    השבמחק
  4. שיגדיר את עצמו איך שהוא רוצה זה לא משנה. ברסון סיפר שקאפה אמר לו שיגדיר את עצמו כפוטוג'ורנליסט כי ככה הוא יקבל יותר עבודה וברסון בכלל ראה בעצמו כסוריאליסט.....
    http://vimeo.com/20047490

    בימוי זה עניין רגיש אבל גם ההגדרה של תמונה מבויימת... בכל פרוייקט או תמונה שבה המצולם מודע למצלמה ושמצלמים אותו זה סוג של בימוי גם אם לא אומרים למצולם שב פה, תעמוד שם וכו'. אני חושב שהיית נדהם אם היית יודע כמו תמונות "סנאפשוט" מאד מפורסמות כולל של ברסון היו מבויימות ברמה כזאת או אחרת.

    טשטוש, תת חשיפה וכל שאר הירקות הם חלק מהסטייל האישי של הצלם ומה שמייחד אותו, זה מה שכל צלם מחפש בדרכו אל התהילה, ליצור סטייל אישי שיהיה יחודי. אתה לא חייב לאהוב את מה שהצלם הספציפי הזה עושה אבל זה הקטע שלו ונראה שהוא מקבל מספיק הערכה עבור כך. אישית אני בכלל לא הכרתי אותו עד עכשיו...

    אני לא יכול להסכים אם פעולות קיצוניות שכאלו, אולי צריך להפסיק לתת פרסים על צילום חדשות... גם ככה התחרויות האלו מאד פוליטיות.

    שוב, לא מכיר את הצלם אבל אם הוא עובד על פרוייקט שמתעד התנהגות מזעזעת שכזאת וכל עוד אין אור בקצה המנהרה שאמור לעזור ולהציל את הילדים האלו אז איפה המקום בדיוק לתמונה אופטימית?
    כבר כתבתי שיש רוב גדול לפרוייקטים בנושאים קשים ומזעזעים וזה כנראה נובע מהצורך של המתבונן או הרצון של המתבונן לראות דברים כאלו. בסופו של יום זה עניין של היצע וביקוש.

    השבמחק
  5. אני חושב שאתה לוקח ברצינות מדיי את עניין הפרסים,
    פרס ותחרות זה לא דברים מוחלטים, ונכנסים לשם משתנים רבוים ומשונים,
    ישנן תמונות ראויות שקיבלו פרסים ובוודאי שישנם מקרים הפוכים.
    אני לא מכיר יותר מדיי את התחום, אניח שהדברים שלך נכונים,
    ישנו רוב לתמונות קשות ויש מעט תמונות אופטימיות.
    וזה עניין של ביקוש והיצע.
    הגיוני.
    אם אתה תוהה מדוע זה כך אגיד לך את דעתי.
    אני אקטב את העניין ל"אנחנו" ו"הם".
    אנחנו זכינו לחיות במדינה מערבית מתוקנת, הם לא.
    אני חושב שסה"כ אנחנו חיים לא רע, וזה אולי עניין של איזון, אני לא יודע.
    תמונות אופטימיות של שקיעה, ילדים שמחים וכו' כבר לא מרגש(יחסית), אוקי כבר ראינו את זה,
    תמונות שלהם זה לא היום יום שאנחנו רגילים אליו, זה מעניין, זה כמו לקבל סטירה.

    אני מאמין שאם הם יזכו אי פעם בקצת פנאי לשבת ולצפות בצילומים, הם ירצו לראות אותנו, נופשים, משחקים, עובדים במשרד וכל הדברים הבנאליים שאנחנו מקבלים כמובן מאליו.
    זה האיזון.

    לדעתי זה אך טבעי ואין בכך פסול, ואני לא מרגיש בושה בזה שצילומים כאלה (לא שלו ספציפית) מעניינים אותי.
    אני לא מעודד בזה את המצב שבו הם נמצאים,
    גם הצלם הזה לא. ואם הוא לא מראה את האור שבקצה המנהרה?

    אם זה יגרום למישהו לקום ולעשות מעשה למענם,
    אז זה רק לטובה.

    השבמחק
  6. openid,
    העניין הפוליטי מן הסתם מורכב מכפי שאנחנו נוטים להבין אותו, אבל לא אעסוק בכך כאן. גם את עניין הבימוי אניח לרגע בצד, למרות שהוא לא אתי.
    אני טוען שהאמצעים הצורניים בהם נעשה שימוש בסדרה שהפניתי אליה פוסלים אותה מלשמש פרוייקט דוקומנטרי. הצלם יצר דוקו-דרמה עשירה בסגנון ובאווירה, אבל כלל אינני בטוח שהיא משקפת את המציאות. במקרה הספציפי הזה, אוגנדה היא מדינה מתוקנת בקנה מידה אפריקני. הממשלה מסייעת לקורבנות של פשעים והמערכת המשפטית נקיה משחיתות (עד כמה שאפשר). תאור המצב כאילו "אין אור בקצה המנהרה" הוא פשוט איוולת.
    עניין הביקוש וההיצע מובן לי, אבל חדשות אינן סדרת טלוויזיה. על העיתונאי מוטלת החובה להביא את התמונה במלואה גם אם היא פחות "סקסית". אמנם זאת לא הפעם הראשונה בה צלם מרשה לעצמו לנצל קורבנות של פשעים כמו גם את קורא העיתונים המערבי על מנת להאדיר את שמו, אבל זה שכולם עושים זאת לא הופך את המניפולציה לאתית.

    השבמחק
  7. שאול, אני חושב שאתה צריך להבדיל בין צילום חדשות לבין עבודת תיעוד שבה הצלם מביא סיפור מנקודת ראותו. אני גם חושב שאתה קצת תמים מדי.

    ושוב, עזוב איך הבנאדם מגדיר את עצמו. זה מזכיר לי בדיחה על אחד שמספר על עצמו שהוא הומניטר גדול ושכל השאר יכולים ללכת לעזעזל...

    סדרה שכזאת, זה לא צילום חדשות. זה לא מה שתראה בעמוד הראשון של הניו יורק טיימס וגם לא במעריב, זה משהו שתמצא בתוך אחד המוספים או באיזה מגזין או בספר, גלריה וכיו"ב.

    האם יש ניצול כאן? בוודאי אבל זה נכון בכל צילום של כל אדם שהמרוויח היחידי הוא הצלם או התעשיה מסביב ולא המצולם. אז בעצם רק צילום תעשייתי שאתה כל כך שונא שבו הדוגמנים מקבלים תשלום אין ניצול.

    השבמחק
  8. אפריקה היא פשוט יבשת של ניצול,
    כל העולם מנצל אותה, והצלמים כנראה לא יוצאי דופן בעניין הזה.
    אגב openid זה לא כינוי.
    http://tomercohen.com/2008/01/18/openid-sso/

    בברכה
    מיכאל.

    השבמחק

Google Analytics Alternative