יום רביעי, 11 במאי 2011

מחשבות על טכניקה

הצילום הוא בראש ובראשונה תהליך אופטי וככזה הוא מתבסס על מספר קטן של חוקים פיזיקליים: ההיפוך של זווית ההטלה, דעיכת האור ביחס ישר לריבוע המרחק, פונקציית ההתאבכות ביחס לקוטר הנקב (קרי עומק השדה) ופונקציית הקשר בין אורך הגל הדומיננטי לטמפרטורה (קרי איזון הלבן). ההיבטים הפיזיקליים של הצילום הופכים את המדיום הזה למדע מדויק, ניתן למדידה, לחישוב ואף לחיזוי. אמנם החישובים הכרוכים בהשגת אפקט מסויים סבוכים מדי לעבודה יומיומית, אבל שילוב של הבנה תאורטית של הפיזיקה וניסיון יביאו כל אדם ליכולת להעריך את עומק השדה, את ההתפלגות הטונאלית ואת הגוון של האור בתצלום במידה טובה של דיוק. למען האמת לא קשה ללמד הדיוט גמור את הטכניקה הבסיסית של הצילום, במיוחד אם הוא ניחן בחוש טכני סביר. אפשר לנסח את כל התורה כדף הוראות פשוט המורכב מכמה שלבים פשוטים. ממש כמו הוראות ההרכבה של רהיט להרכבה עצמית, מילוי ההנחיות ככתבן וכלשונן מבלי לדלג על שלב כזה או אחר יבטיח שהתמונה תצולם באופן "נכון" בכל פעם. פשוט ואפקטיבי. הפשטות הזאת מביאה רבים להרחיב את מערכת הכללים והשלבים גם לשלב הבא של תהליך הפקת התמונה: שלב הרכבת הפריים. ובמקום שבו יש ביקוש צץ גם היצע. הנה, למשל, כל התורה על רגל אחת על-פי חברת קודאק. אל תזלזלו ברשימת הטיפים הזאת: המוני צלמים חובבים שיננו אותה במשך השנים ובזכותה הצליחו להפיק תצלומים טובים יותר. מיליונים משתתפים מידי שנה בקורסים ובסדנאות על מנת ללמוד כיצד לשפר את הצילום שלהם באמצעות נוסחאות דומות.
העניין הוא שטכניקה, "נכונה" ככל שתהיה, אינה מספיקה. היא אמנם מבדילה בין צלם טוב לצלם פחות טוב בשוק המסחרי, אבל אין לה משמעות רבה כשמטרתו של הצלם היא ליצור משהו שיגרה את המתבונן מבחינה רגשית או אינטלקטואלית. במלים אחרות, הטכניקה כמעט שאיננה רלוונטית לשאלות העוסקות באמנות. היא עוסקת בתשובות לשאלה כיצד, אבל אין לה עניין בשאלות מה ומדוע. היא מתעלמת מערכו של הרעיון, מהנושא, מדברים שאינם ניתנים לכימות או אפילו לתיאור חד משמעי. למרבה הצער צלם חובב, שאין לו את מי לרצות מלבד עצמו, אינו יכול להתחמק מהשאלות האלה.
בשעה שאתם מצלמים, כמה מחשבה אתם מקדישים לנושא, לחשיבות שלו ולרעיון שמיוצג באמצעותו וכמה מחשבה אתם מקדישים לתאורה, לעומק השדה ולחדות? אין לי כוונה להטיף מוסר, כי גם אני חוטא בהקדשת תשומת לב יתרה לכללי אצבע ולקונבנציות של אסתטיקה. העניין הוא שתשומת הלב שלנו מוגבלת ולכן אנחנו לא חושבים באופן רחב בשעה שאנחנו מצלמים: אנחנו מתמקדים בתמונה ובמספרים שמופיעים לנגד עינינו בעינית. זאת הסיבה לכך שאנחנו מתקשים להביא לידי ביטוי את הראיה הייחודית שלנו בתמונות שאנחנו מצלמים.
אז מה עושים? שינוי שיטות עבודה שטבועות בנו מחייב תהליך של un-learning. זה תהליך קשה שמנוגד לטבע האנושי. אין מדובר בהעמקת הידע הקיים או אפילו בהחלפתו בידע אלטרנטיבי. עלינו לשכוח באופן אקטיבי את "חוק השלישים", את כללי החיתוך והולכת העין, את הדאגה המתמדת למיקוד ול-ISO. במקום כל אלה עלינו ללמוד לחוש את הסצנה, ליצור דיאלוג עם הנושאים שלנו ולחשוב כל העת על הדברים שאנחנו רוצים לומר. משום מה כשנחה עלי הרוח ואני מצלם כך אני אוהב יותר את התוצאות.

.

3 תגובות:

  1. מפני שאני מאוד חובבנית, הידע הטכני שלי מועט... אני כן שמה לב לדברים מסויימים עד לרובד מסויים, אבל אני הולכת המון עם רגש. זו גם אחת הסיבות שאני חשה המנעות מלמידה מקצועית יותר של התחום מחשש שזה יחבל בנטיה הטבעית שלי. אצלי זה לא UNLEARNING כמו שזה מניעה מ LEARNING אבל אני גם חשה שזה בעוכריי כי אני מרגישה שיש מצבים, במיוחד בצילומים בתנאים קשים יותר שקצת יותר ידע טכני היה מיטיב עימי... השאלה איפה הגבול...

    השבמחק
  2. כשהתמונה עובדת אז היא עובדת והכללים והחוקים וכל ה"פאקים" בתמונה לא רלוונטים. כשהתמונה לא עובדת אז מתחילים לחפש מה לא בסדר בה על מנת לתת הסבר. לרוב נדבקים לצד הטכני ול"חוקי הצילום" כי זה פשוט יותר מאשר לסביר את התחושות הפנימיות.

    השבמחק
  3. veredgf,
    ידע טכני איננו ערובה לתצלומים איכותיים. ראיה ותחושה - דווקא כן. ככל שתצברי ניסיון זה יהיה קל יותר.

    שגיא,
    אני מסכים אתך.

    השבמחק

Google Analytics Alternative