תארו לכם מצלמה המורכבת משלושה חלקים הניתנים להחלפה: מודול בקרה המכיל את מקור הכח, אלמנט זיכרון, פלאש קטן וממשק שליטה, מודול חישה המכיל חיישן, מעבד וביונט ומודול אופטי המורכב מעדשה. מצלמה כזאת תציע לא רק חיסכון בעלויות השדרוג אלא גם, ובעיקר, גמישות פונקציונאלית ויצירתית שאיננה אפשרית במצלמות הדיגיטליות הקיימות. למשל:
- ממשק שליטה אוניברסלי ומאריך ימים: הממשק בין המשתמש והמצלמה מבוסס על הרגל. צלם שעבד במשך תקופה ארוכה עם מצלמה מסויימת יתקשה מן הסתם להחליף אותה מן הסיבה הפשוטה שאצבעותיו מורגלות לדרך האחיזה ולמיקום הפקדים השונים של המצלמה המוכרת לו. רבים נוטים לזלזל בארגונומיה של מצלמות. הם טוענים, במידה רבה של צדק, שהחידושים הטכנולוגיים התכופים מצדיקים לימוד של ממשקי שליטה חדשים שממילא אינם שונים מאד מאלה שקדמו להם. מאידך, מצלמות הן כלי עבודה אישיים שהיכרות עיוורת ואינטימית איתן תורמת לתוצאות שהצלם מצליח להפיק באמצעותן. לדעתי יש יתרון בארגונומיה ובממשק שליטה קבועים ממש כשם שיש יתרון בשימוש בעדשות מסויימות לאורך זמן. מצלמה מודולרית תאפשר את החלפת מערכת החישה תוך שמירה על מודול הבקרה המוכר.
- ממשקי שליטה אלטרנטיביים: מצלמה מודולרית תאפשר את הרכבת אותן מערכות חישה ועדשות על "גופי מצלמה" שונים. למשל, לצד הגוף הסטנדרטי יוכל הצלם להחזיק בגוף המותאם לצילום וידאו, בגוף קטן במיוחד בעל ממשק מוגבל המותאם לצילום רחוב ובגוף בעל מסך מגע מפרקי וגדול במיוחד המותאם לצילום נוף וסטודיו.
- חיסכון בעלויות השדרוג: ניתן יהיה להחליף את החיישן ואת המעבד מבלי להזדקק להחלפת מודול הבקרה על כל חלקיו (היקרים). ניתן יהיה להחליף את מודול הבקרה מבלי להזדקק לחיישן ולמעבד נוספים.
- מערכות חישה ועיבוד אלטרנטיביות: החיישנים המותקנים במצלמות הקיימות מייצגים בהכרח פשרה בין תכונות שבאות האחת על חשבון השניה. למשל, הרזולוציה מנוגדת להיעדר רעש דיגיטלי, הניקיון מרעש ב-ISO גבוה מנוגד לניקיון מרעש ב-ISO נמוך והשימוש במטריצת Bayer מנוגד לחדות התמונה. הפרדת החיישן מגוף המצלמה תאפשר שימוש במספר חיישנים חלופיים שכל אחד מהם "מתמחה" בתכונות מסויימות ומותאם לשימושים ספציפיים. ניתן לחשוב על חיישן ברזולוציה נמוכה יחסית שיצטיין בטווח דינאמי רחב במיוחד, על חיישן בעל תמונה נקיה לחלוטין ברגישות נמוכה (ישמש לצילום בעזרת חצובה), על חיישן המיועד לצילום באור קלוש (תמונה נקיה יחסית ברגישות גבוהה וטווח דינאמי קטן יחסית), על חיישן שחור לבן (שיצטיין בחדות גבוהה בזכות היעדר פילטר AA), על חיישן אינפרה אדום ועוד.
- ביונטים אלטרנטיביים: ניתן יהיה להתאים את אותו מודול חישה לביונטים שונים, ולצייד כל גירסה כזאת במערכת מיקוד אוטומטי ספציפית לביונט. כך יוכל הצלם להמשיך ולהשתמש בעדשות שברשותו.
אם תחשבו על כך תיווכחו שהעיקרון המודולרי שריר וקיים מזה למעלה ממאה שנים: מצלמות הפילם בעלות העדשות המתחלפות מציעות מערכת בקרה (גוף מהצלמה), מערכת חישה (סרט הצילום) ומערכת אופטית (עדשה) נפרדות. העלות הגבוהה של ייצור החיישנים מנעה עד היום את הפרדת מערכת החישה ממערכת הבקרה במצלמות הדיגיטליות, אבל כיום המגבלה הזאת נעשית פחות ופחות רלוונטית. המצלמות הדיגיטליות היחידות שמציעות הפרדה אמיתית בין שלושת המודולים הן מצלמות הפורמט הבינוני: ניתן לרכוש בנפרד, ואף מיצרנים שונים, גב דיגיטלי, גוף מצלמה ועדשות. אלא שהמחירים הגבוהים והניידות המוגבלת של ציוד מסוג זה הופכת אותו בלתי רלוונטית לרוב רובם של הצלמים.
 |
| גוף מתוצרת Alpa, גב מתוצרת Phase One ועדשה מתוצרת Schneider-Kreutznach |
דווקא טכנולוגיית ה-EVIL, שאיננה דורשת מראות ופריזמות יוצרת הזדמנות לפיתוח מערכות צילום מודולריות קטנות, ניידות וברות השגה. חברת Ricoh אף פתחה את הדלת לכך במערכת ה-GXR שלה, שמפרידה בין יחידת הבקרה לבין יחידת החישה והעיבוד (אם כי החיישן והעדשה בלתי ניתנים להפרדה - לכל עדשה חיישן משלה). אין לי ספק שיהיה מעניין בשנים הקרובות.
 |
| המערכת החצי-מודולרית Ricoh GXR |
.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה