יום שלישי, 1 במאי 2012

לא למדנו דבר

פעם, לפני אלף שנים, היו אלה הקתדרלות. מבני ענק עוטי פאר שמגדליהן התנוססו מעל כל עיר.


הן הזכירו לך כל יום את אפסותך, את היותך בן חלוף, את חוסר המשמעות של חייך העלובים. הן ניתצו את חלומותיך לרסיסים. לעגו לרגעי האושר הקטנים שלך בתואנה של עליונות מוסרית.


 מחצית מחייך נתת לקדושים מתים. סבלת בעד חטא קדמון של מישהו אחר.


והיום? היום יש לנו קתדרלות חדשות. בכל קרן רחוב. אולמות של שיש וזכוכית ושטיחים מקיר לקיר ואשנבים קטנים לשרות הציבור. אתה עבד בחרושת הכסף. מכלה את ימיך בצבירת ממון מבלי להבין לשם מה. והם - הם קוראים לזה חופש. תחרות חופשית, שוק חופשי, חופש הבחירה, חופש הדיבור, חופש המחאה. ובעצם אתה חופשי לבחור רק את אדונך.

קוּם הִתְנַעֵרָה עַם חֵלֵכָה
עַם עֲבָדִים וּמְזֵי רָעָב
אֵשׁ הַנְּקָמוֹת הַלֵּב לִחֵכָה
לִקְרַאת אוֹיֵב הִכּוֹן לַקְּרָב.

עוֹלָם יָשָׁן עֲדֵי הַיְּסוֹד נַחְרִימָה
מִגַּב כָּפוּף נִפְרֹק הָעֹל
אֶת עוֹלָמֵנוּ אָז נָקִימָה
לֹא כְלוּם אֶתְמוֹל,
מָחָר – הַכֹּל.

זֶה יִהְיֶה קְרָב אַחֲרוֹן בְּמִלְחֶמֶת עוֹלָם
עִם הָאִינְטֶרְנַצְיוֹנָל יֵעוֹר, יִשְׂגַּב אָדָם!

חג שמח.
.

תגובה 1:

  1. שחר שטייף2.5.2012, 10:02

    פוסט חזק!


    L'Internationale


    Debout! les damnés de la terre
    Debout! les forçats de la faim
    La raison tonne en son cratère,
    C'est l'éruption de la fin.
    Du passé faisons table rase
    Foule esclave, debout! debout!
    Le monde va changer de base
    Nous ne sommes rien, soyons tout!

    Refrain
    C'est la lutte finale
    Groupons-nous et demain
    L'Internationale
    Sera le genre humain.

    Il n'est pas de sauveurs suprêmes:
    Ni dieu, ni césar, ni tribun,
    Producteurs, sauvons-nous nous-mêmes!
    Décrétons le salut commun!
    Pour que le voleur rende gorge,
    Pour tirer l'esprit du cachot
    Soufflons nous-mêmes notre forge,
    Battons le fer quand il est chaud!

    L'etat opprime et la loi triche,
    L'impôt saigne le malheureux,
    Nul devoir ne s'impose au riche,
    Le droit du pauvre est un mot creux.
    C'est assez languir en tutelle,
    L'égalité veut d'autres lois;
    «Pas de droits sans devoirs», dit-elle,
    «Egaux, pas de devoirs sans droits!»

    Hideux dans leur apothéose,
    Les rois de la mine et du rail
    Ont-ils jamais fait autre chose
    Que dévaliser le travail?
    Dans les coffres-forts de la bande
    Ce qu'il a créé s'est fondu.
    En décrétant qu'on le lui rende
    Le peuple ne veut que son dû.

    Les rois nous saoulaient de fumées.
    Paix entre nous, guerre aux tyrans!
    Appliquons la grève aux armées,
    Crosse en l'air et rompons les rangs!
    S'ils s'obstinent, ces cannibales,
    A faire de nous des héros,
    Ils sauront bientôt que nos balles
    Sont pour nos propres généraux.

    Ouvriers, paysans, nous sommes
    Le grand parti des travailleurs;
    La terre n'appartient qu'aux hommes,
    L'oisif ira loger ailleurs.
    Combien de nos chairs se repaissent!
    Mais si les corbeaux, les vautours,
    Un de ces matins disparaissent,
    Le soleil brillera toujours!

    השבמחק

Google Analytics Alternative