יום ראשון, 26 בפברואר 2012

reality check

אזהרה: הפוסט הזה ירגיז כמה מכם. לכן, באופן חד פעמי, אני פוטר אתכם מן החובה לקרוא אותו עד תומו.

כמה זמן וכסף אתם משקיעים בשיווק עצמי? האם רכשתם דומיין ברשת ששמכם מופיע בו (למשל, shaulnaschitz.com)? האם אתם מחזיקים גלריה באחד מאתרי האירוח הפופולאריים (Tumblr, Flickr, Deviant art, smugmug או דומיהם)? האם אתם מתחזקים אותה כהלכה (מוחקים ממנה תצלומים שסר חינם בעיניכם ומחליפים אותם בחדשים)? האם אתם מעלים תצלומים או מקשרים אליהם באמצעות ערוצי ההפצה הויראליים (facebook, twitter, google+...)? אם יש לכם שאיפות כלשהן להעלות את הצילום שלכם על פסים מקצועיים, קרוב לוודאי שהתשובה לחלק מהשאלות האלה חיובית. וכעת לשלב השאלה הגסה: כמה פעמים קיבלתם פניה מאדם שאינכם מכירים, שנתקל באחד התצלומים שיצרתם ושמעוניין להשתמש בו לצרכיו? האם אותו אדם הציע לשלם לכם בעד הזכות להשתמש בתצלום? האם מישהו התרשם מעבודתכם עד כדי כך שקיבלתם הזמנה לעבודה? כנראה שלא.
זה לא עובד כך. הרשת מלאה עד לזרא בגלריות מקוונות, בתצלומי סטוק ומיקרו-סטוק, בתצוגות וירטואליות קבוצתיות ופרטיות של צלמים חובבים. כל צלם שמציג ברשת מלא בחשיבות עצמית ובטוח שיהיה עליו להדוף את המוני המבקרים האקראיים שרק מחכים עם ארנק פתוח בידם. אבל האמת המרה היא שרוב המשתמשים ברשת כמקור לתצלומים אינם מתכוונים לשלם לאיש. ההיצע הרי עולה על הביקוש עשרות מונים והאינפלציה הזאת מפחיתה את ערכו של התצלום המקוון עד קרוב לאפס. תוכלו לרדוף עד חורמה את מי שגונב לכם את היצירות, אבל כל שתוכלו לעשות הוא לבקש ממנו יפה להסיר את התמונה מן האתר שלו או לכל הפחות לציין את שם הצלם בסמוך אליה. בואו נודה על האמת: הרשת איננה מהווה מדיום אידיאלי לשמירה על זכויות יוצרים. כוחה באנונימיות שלה מצד אחד וב"חינמיות" שלה מצד שני. כל זב חוטם יכול, ברצותו, להעתיק כל תצלום, להסיר ממנו את המטא-דאטה ולחזור ולפרסם אותו בכל מקום שהוא ברחבי הרשת. תטענו שהדבר ידוע לכם, שאתם משתמשים ברשת רק על מנת ליצור מודעות לקיומכם כצלמים. אבל אותה אינפלציה של תצלומים ושל צלמים משמעותה שאיש לא יזכור את שמכם במשך יותר מחמש דקות. האם אתם זוכרים את שמות הצלמים שאתם נכנסים באקראי לגלריות שלהם?
ובכל זאת אתם מקפידים לתחזק את התצלומים שלכם ברשת. אתם עושים זאת מפני שאינכם יכולים להרשות לעצמכם להיעדר ממנה. אינכם יכולים לסבול את המחשבה שתחמיצו את ההזדמנות "להתגלות" (ע"י מי?). זה הרי דומה להשתתפות בהגרלת הלוטו: הסיכוי לזכות הוא אחד לכמה מיליונים, אבל גם ההסתברות הזניחה הזאת גדולה יותר מאשר הסיכוי לזכיה של מי שאינו משתתף בהגרלה. אם תחשבו על המשאבים שאתם משקיעים בגלריה המקוונת שלכם (אפילו אם אתם לא מקדישים לה יותר מאשר שעה בשבוע) תבינו את האבסורד שבלוגיקה הזאת. ה"חשיפה" שלכם תגדל רק אם תציעו למבקרים ערך מוסף משמעותי. אני, למשל, עורך בלוג ומשקיע בו חצי שעה או שעה מידי יום, ולמרות זאת לא קיבלתי יותר ממספר קטן של בקשות להשתמש בתצלומים שאני מפרסם בו (וגם במקרים בודדים אלה לא דובר על תמורה כספית כלשהי).

אם אתם בכל זאת רוצים ליצור לעצמכם "שם" כצלמים, תיאלצו למקד את שיווק העצמי שלכם בעבודת שטח. מדוע לא תתלו כמה הדפסים בבית הקפה השכונתי שלכם? תצלום עשוי להותיר רושם הרבה יותר חזק כאשר הוא תלוי על קיר, נתון במסגרת גדולה, מאשר כאשר הוא מרצד על גבי מסך מחשב. יותר מזה, הקשר שהמתבונן יחוש כלפי תצלום-שהוא-גם-אובייקט הוא אישי יותר, אינטימי יותר ומפתה יותר. השאירו את שמכם ואת מספר הטלפון שלכם מאחורי הדלפק וסביר להניח שעד מהרה תקבלו פניות מצידם של לקוחות פוטנציאליים. בעלי עסקים קטנים כמו פאבים, מסעדות, מספרות ואפילו מרפאות שיניים ישמחו לקשט את קירותיהם בתצלומים פרי יצירתכם. אל תהיו תאבי בצע; הציעו את ההדפסים האלה ללא תשלום. אם אתם באמת מוכשרים כפי שאתם חושבים, מירב הסיכויים שהמאמצים האלה ישאו פירות.
.

8 תגובות:

  1. שאול, אותי דווקא הפוסט הזה לא מרגיז.
    אני אוהב לקבל זווית ראיה שונה על דברים שאני חושב שאני יודע, אני גם אוהב שמצליחים לשנות לי את הדעה (או לפחות גורמים לי להרהר עליה), פשוט כיף מדי פעם להתנער מהקבעון.
    וקצת על שיווק עצמי לגביי,
    כן, יש לי דומיין עם השם שלי foox.info
    קניתי אותו כי רציתי ללמוד על בניית אתרים, לעיתים אני שואל את עצמי למה אני צריך אותו, אבל האמת שהתשלום עליו הוא די מזערי, ככה שאני תמיד מוצא את עצמי מחדש אותו בלי שממש אצליח להסביר לעצמי למה.
    כן, יש לי גלריה, flickr.com/foox404
    לא יצא לי למחוק משם תמונה שנמאס לי ממנה.
    ביקשו ממני להשתמש בתמונה שלי מספר פעמים מועט,
    אבל אני מוצא שימושים לתמונות שלי בכל מיני פוסטים באינטרנט, (לפחות כאלה שרושמים את השם משתמש שלי בתור קרדיט).
    די ברור שמעולם לא פנו אליי שאצלם בתשלום,
    אם כי בתחילת דרכי ביקשו ממני (מהכרות אישית) לצלם בגני ילדים (בפורים) בתמורה לתשלום, והסכמתי לעשות זאת למשך מספר שנים.
    אישתי מדי פעם מקשרת את הפוסטים שלי כאן לפייסבוק שלה, אותי באופן אישי זה קצת מביך ואני לא מקשר יותר מדי דברים לפרופיל שלי.
    בנוסף, ההשקעה בגלריה שלי בפליקר היא מזערית ביותר,
    מבחינתי מספיק שאנשים אומרים לי באופן אישי שהם ראו תצלום כזה או אחר ואהבו אותו וזה משתלם מבחינתי.
    מעולם לא רציתי להפוך את התחביב שלי למקצוע.
    או לפחות כשהרהרתי בנושא, שכנעתי את עצמי די מהר שלא ללכת בכיוון הזה.

    השבמחק
  2. מסכים ולא מסכים
    אם הצילום שלך מתפזר כמו כל צלם חובב שרוצה לצלם הכל יהיה לו מאד קשה לבלוט ולהקלט ע"י אנשי תעשיה. הגג שהוא יוכל להגיע אליו זה למכור צילומים באתרי סטוק עבור חצי סנט שהוא יראה רק אחרי שהוא יצבור $100...

    אבל אם צלם ממקד את עצמו וממקד את ערוצי החשיפה לערוצים הצרים של אותו תחום צילום אז החשיפה הרבה יותר חזקה וזוכרים את השם שלך.
    מבלי להשתחצן אני חושב שבשנה האחרונה הצלחתי לייצר לי שם בקרב מי שמתעניין בצילום רחוב. קיבלתי פה שם קצת הצעות אבל עדיין לא כאלו שהתאימו לי.
    סתם לדוגמה השבוע פנו אלי דרך פליקר אחרי שראו את העבודות שלי מטורונטו ורצו שאני יעשה שם סדרה רק שזה נפל אחרי שהבינו שאני לא גר שם... יותר נכון אני דחיתי, אפילו לא בדקתי את התמורה והאם היא שווה לעלות על מטוס עבור זה.

    אני לא חושב שאני אמכור הרבה תמונות דרך הרשת או בכלל כי סגנון הצילום שלי הוא לרוב לא כזה שאנשים תולים בסלון.
    המטרה שלי בשיווק העצמי הוא לא למכור הדפסים בודדים למרות שגם את הפינה הזאת אני מתכוון לסגור בצורה מסודרת במקרה ומישהו כן ירצה לקנות הדפס שלי, המטרה שלי היא ליצור שם מוכר יותר שיכול להביא עבודות אם בצורת פרוייקטים מוזמנים או לאחר שנצבור מספיק חומר איכותי אז להפיץ את התמונות כספרים כשבמקביל רצים עוד רעיונות ברקע.
    כך שאני לא חושב שהשיווק העצמי עלול להצליח אני יודע שזה עובד ומצליח.

    כמובן שזה לא משנה כלום כמה תעבוד על השיווק העצמי בכל הערוצים האפשריים, אם התמונות שלך לא ידברו אל אף אחד אז אתה תתבע בים הפוטו-זבל.

    אני חושב שלצלם מתחיל (אבל שכבר ממוקד) אסור לקפוא על השמרים, ברגע שמתחילים להכיר אותך צריך להאכיל את האש כל הזמן, לתחזק את המערך הוירוטאלי ללא הפסק כי אחרת באמת עלולים לשכוח אותך. כשמגיעים להכרה בינלאומית רצינית אז אפשר להוריד את הרגל מהגז. אפשר להתחיל לשחרר חומרים פעם בתקופה ארוכה יותר.
    אבל הכי חשוב זה לסנן ולסנן ולסנן, להיות מאד אגרסיבי ולהעלות רק את הטופ שבטופ.

    השבמחק
    תשובות
    1. שגיא, אני מאחל לך בהצלחה רבה ושמח לקרוא שפונים אליך בכל מיני הצעות. יחד עם זאת, אל תשלה את עצמך שה"תעשיה" (מי אלה?) תגלה אותך בזכות פעילות השיווק העצמי שלך ברשת. יש עוד מאות כמוך, חלקם טובים פחות ממך ומקצתם טובים יותר. התחום בו אתה מתמחה רחוק מלהיות מסחרי ותזדקק להרבה מזל אם תשווק את עצמך רק ברשת (זאת רק דעתי כמובן ויתכן שאני טועה). בלי כל קשר, תמיד טוב להציג עבודות מודפסות.

      מחק
    2. שאול, אני לא משלה את עצמי בשום דבר ובשום תחום. אני מודע גם טוב טוב לעובדה שבנוסף להכל יש גם קצת אלמנט של מזל.

      מה שכן, צריך להאמין בעצמך ולדחוף ולעשות את המקסימום. אפשר לפעול ביותר מערוץ אחד והפעילות השיווקית לא צריכה להיות רק ברשת אבל עם עובדות קשה להתווכח והשיווק ברשת היום (בכל תחום) הוכיח את עצמו.

      לחשוב על תליה של כמה תמונות בבית קפה זה לחשוב מקומי ובקטן. מעגל החשיפה פצפון. זה יעשה יותר לאגו האישי שלך מאשר להגדלת החשיפה האמיתית. גם אם תמכור תמונה אחת או שניים זה כלום, טיפה בים. זה נכון גם לתערוכות מודפסות ומוסדרות. לפחות בארץ זה ממש עלוב איך יש תערוכות של צלמים בעלי שם ומעט מאד קהל מגיע... בחו"ל זה מקבל יותר תשומת לב אבל עדיין לא משתווה לחשיפה של גלריה ברשת.

      תמונה אחת בקבוצת צילום רצינית ברשת ויש לך אלפי צפיות מכל העולם. חשיפה שאי אפשר להתחרות בה.
      כל צופה שכזה אח"כ ממשיך לבדוק את הפרופיל שלך, לראות מי אתה, מאיפה אתה ולבדוק עוד עבודות נוספות שלך. כאן שוב נכנס הקטע של סינון, סינון וסינון! מספיק כמה תמונות בינוניות ועוזבים את הפרופיל שלך מהר מאד ועוברים הלאה.... גם את השם לא יזכרו.
      אותם אנשים שנכנסים לפרופיל שלך ואוהבים את העבודות שלך יכולים להיות קונים פוטנציאלים של עבודות, יכולים להיות אוצרי גלריות ותערוכות, יכולים להיות עורכי עיתונים, יכולים להיות מולי"ם או התלמיד הבא שלך. אל תזלזל, זה אולי לא קורה כל יום ולא לכל אחד אבל כל הזמן הם שם ומחפשים את הדבר הבא.

      כל דבר בעיתו, הצגת תמונות מודפסות צריכה להיות בתזמון נכון בשלב הנכון ובערוצים הנכונים בחשיפה שלך, אחרת זה בזבוז של כסף וזמן על הדפסות.
      יש לי תמונה שמכסה קיר שלם בפאב. קיבלתי המון קומפלימנטים גם מאנשים שאני לא מכיר שניגשים אלי כל פעם שאני מגיע לפאב אבל זה לא יצר גל של הזמנות...

      מחק
  3. אגב...
    זה שעוד לא פנו ועוד לא רצו לקנות עבודות שלי או שלך או של כל אחד אחר, לא אומר שצריך להרים ידיים ולהכנס למגירה החמימה.

    אם אתה לא מאמין בעצמך אז אל תצפה שאחרים יאמינו בך או ירצו לקנות ממך תמונה.

    השבמחק
  4. אנונימי26.2.2012, 22:10

    שאול, כמה שאתה צודק.
    ערוצי הפירסום האפקטיבים ביותר בשלבים הראשונים הם דרך אנשים שמכירים אותך, (מפה לאוזן).
    רק בשלב מתקדם יש טעם בלהשקיע בערוצים נוספים (דגש על נוספים).
    ולצורך העניין, השקעה של שעה ביום באתר אינטרנט עולה כסף.
    היא עולה שעת עבודה שאותה ניתן היה לנצל לשיווק עצמי באפיק מניב יותר.
    ככלל, אסור להשקיע יותר משליש מהכנסות בפירסום/שיווק (וכל אחד יעשה חשבון כמה הכנסות יש לו מצילום).

    השבמחק
    תשובות
    1. זאת גישה עתיקה
      מה שאפשר לעשות היום עם פייסבוק גם 200 מכרים לא יעשו בשבילך...

      על איזו השקעה אתה מדבר בדיוק? הכל ניתן לעשות בחינם.
      זמן זה כסף אבל לצלם מתחיל יש את הזמן הזה ואין טעם ממש לנסות לתרגם את זה לכסף.

      אגב, כמה מכרים קנו תמונות שלך?

      מחק
  5. אני לא חושבת שיש פה נוסחה קבועה מנצחת, תמיד יהיו את סיפורי הסינדרלה, אלה שהתגלו במקרה והפכו לכוכבים בין לילה. ויהיו אלה שידחפו ויפרסמו בכל הכוח ומאבקם ישתלם, או לא.
    נראה לי שכל עוד החיפוש והיצירה היא במהות האמן השאר כבר פחות חשוב.

    לי אישית יש בלוג, ואתר וכמובן פייסבוק, הם כולם משלימים אחד את השני לכדי פורטפוליו הולך ומתהווה ומעין תיעוד התפתחותי.
    אני יושבת על התפר שבין הצילום כמקצוע מסחרי ופרנסה, לבין הצילום כאמנות וקיום מהותי ובלתי נפרד מהחיים.
    אולי יום אחד הם יפגשו ויתאחדו, ואולי לא.

    בכל מקרה שאול, הצילום שלך שמפאר את הסלון שלי מקבל לא מעט מחמאות, והכי חשוב, משמח אותי מאוד, ועל כך תודה לך.

    השבמחק

Google Analytics Alternative