כמה קישורים מועילים (ומועילים פחות)

הצלמת Erica McDonald הקימה ערוץ YouTube בשם DEVELOP בו היא קיבצה ראיונות, הרצאות וסרטים בנושאי צילום אמנותי ופוטוג'ורנליזם. משובח.

The Book Depository היא חנות ספרים מקוונת שמחזיקה מבחר עצום של ספרים חדשים וישנים. מעט יקרה יותר מאמאזון, אבל המשלוח לארץ בחינם. ברוב המקרים תשלמו פחות. אם תמהרו ותזמינו ספר עוד היום (ה-31 במאי 2011), תוכלו לזכות ב-10% הנחה ע"י הקשת הקוד "May 11" במסך התשלום.

ואם כבר מדברים על ספרים (ישנים), האוטוביוגרפיה של רוברט קאפה, Slightly out of focus, מומלצת מאד לקריאה במהלך חופשת הקיץ הקרובה. הכתיבה שלו מרגשת ממש כמו התצלומים שלו.

ולסיום משהו שונה לגמרי. Francesco Capponi פיתח מצלמת חריר חד פעמית שהיא לא רק המצלמה אלא גם התצלום. הכל בביצת תרנגולת. אני יודע שזה לא ידבר אל רובכם, אבל אותי זה מרשים.

.

מלים לאמן צעיר

ספר לי סיפור. סיפור חכם, סיפור שאין לו סוף או מוסר השכל. ספר לי מה אתה חושב, או – אם תוכל – מה אתה מרגיש. ספר לאט, שאשמע היטב כל מלה. שאוכל להנות מגלגול ההברות על לשונך. מידי פעם, עצור את שטף המלים. הבט בעיני וראה שאני מקשיב לך ולא נודד במחשבתי. ואם אני מתרחק חכה מעט עד שאשוב. אתה מבין, סיפורים טובים גורמים לי שאזכר באנשים אחרים, במקומות אחרים.

ספר סיפור של אדם, בכנות, בסבלנות, באהבה. הרשה לי לראות בעיניך את הפלאים הקטנים שעושים אותי מאושר: נצנוץ של קרן שמש בעלי עץ שטרם יבשו. ריחו של הגשם בחודש נובמבר. קול צחוקה של נערה טובת מזג.

ספר לי סיפור כמו קפה חם ומר וצמיג של בדואים. כדי שאשכח. עטוף אותי בקרמל לוהט ומתוק. כדי שאבכה. כדי שאצחק. כדי שאשתוק.

Edouard Boubat, Boy listening to the sea, 1955

 .

פורטרטים של סוף שבוע

.

העדשה המוגבלת ביותר בעולם

אין בה זום, מרחק המיקוד שלה קבוע, מפתח הצמצם המירבי שלה הוא f/11. אפילו אורך המוקד שלה בלתי ידוע.

לא, זאת לא אחת מאותן עדשת לומו ידועות. למעשה היא חדשה לגמרי. עדיין לא יצאה לשוק. זוהי עדשת הסופר-מאקרו החדשה מתוצרת Yasuhara, המכונה NanohaX5 ויחס ההגדלה שלה, כיאה לשמה, הוא חמש לאחת. היצרן מבטיח שכל פיקסל בחיישן ייצג שטח של מיקרומטר רבוע מהנושא (הערך הזה מתאים לכושר ההפרדה של עדשות משובחות, שדנתי בו כאן).

מאחר שאורך הגל המירבי של האור הנראה הוא 700 ננומטרים (0.7 מיקרומטר), הגדלה כזאת מתקרבת למגבלת כושר ההפרדה של האור עצמו ומציבה את היכולות של העדשה הזאת עמוק בתוך הטריטוריה המיקרוסקופית. העדשה מצוידת בשלוש נורות LED לבנות שיכולות להתחבר למקור מתח חיצוני ובתפס מיוחד לקיבוע האובייקט המצולם. היא אפילו לא תהיה יקרה במיוחד ביחס לעדשות מאקרו מן השורה. השאלה שנותרת פתוחה היא מה אפשר לעשות בה מעבר לשימושים מדעיים ותעשייתיים.

הנה תצלום של האבטיפוס:

.

החזון המודולרי

תארו לכם מצלמה המורכבת משלושה חלקים הניתנים להחלפה: מודול בקרה המכיל את מקור הכח, אלמנט זיכרון, פלאש קטן וממשק שליטה, מודול חישה המכיל חיישן, מעבד וביונט ומודול אופטי המורכב מעדשה. מצלמה כזאת תציע לא רק חיסכון בעלויות השדרוג אלא גם, ובעיקר, גמישות פונקציונאלית ויצירתית שאיננה אפשרית במצלמות הדיגיטליות הקיימות. למשל:

• ממשק שליטה אוניברסלי ומאריך ימים: הממשק בין המשתמש והמצלמה מבוסס על הרגל. צלם שעבד במשך תקופה ארוכה עם מצלמה מסויימת יתקשה מן הסתם להחליף אותה מן הסיבה הפשוטה שאצבעותיו מורגלות לדרך האחיזה ולמיקום הפקדים השונים של המצלמה המוכרת לו. רבים נוטים לזלזל בארגונומיה של מצלמות. הם טוענים, במידה רבה של צדק, שהחידושים הטכנולוגיים התכופים מצדיקים לימוד של ממשקי שליטה חדשים שממילא אינם שונים מאד מאלה שקדמו להם. מאידך, מצלמות הן כלי עבודה אישיים שהיכרות עיוורת ואינטימית איתן תורמת לתוצאות שהצלם מצליח להפיק באמצעותן. לדעתי יש יתרון בארגונומיה ובממשק שליטה קבועים ממש כשם שיש יתרון בשימוש בעדשות מסויימות לאורך זמן. מצלמה מודולרית תאפשר את החלפת מערכת החישה תוך שמירה על מודול הבקרה המוכר.
• ממשקי שליטה אלטרנטיביים: מצלמה מודולרית תאפשר את הרכבת אותן מערכות חישה ועדשות על "גופי מצלמה" שונים. למשל, לצד הגוף הסטנדרטי יוכל הצלם להחזיק בגוף המותאם לצילום וידאו, בגוף קטן במיוחד בעל ממשק מוגבל המותאם לצילום רחוב ובגוף בעל מסך מגע מפרקי וגדול במיוחד המותאם לצילום נוף וסטודיו.
• חיסכון בעלויות השדרוג: ניתן יהיה להחליף את החיישן ואת המעבד מבלי להזדקק להחלפת מודול הבקרה על כל חלקיו (היקרים). ניתן יהיה להחליף את מודול הבקרה מבלי להזדקק לחיישן ולמעבד נוספים.
• מערכות חישה ועיבוד אלטרנטיביות: החיישנים המותקנים במצלמות הקיימות מייצגים בהכרח פשרה בין תכונות שבאות האחת על חשבון השניה. למשל, הרזולוציה מנוגדת להיעדר רעש דיגיטלי, הניקיון מרעש ב-ISO גבוה מנוגד לניקיון מרעש ב-ISO נמוך והשימוש במטריצת Bayer מנוגד לחדות התמונה. הפרדת החיישן מגוף המצלמה תאפשר שימוש במספר חיישנים חלופיים שכל אחד מהם "מתמחה" בתכונות מסויימות ומותאם לשימושים ספציפיים. ניתן לחשוב על חיישן ברזולוציה נמוכה יחסית שיצטיין בטווח דינאמי רחב במיוחד, על חיישן בעל תמונה נקיה לחלוטין ברגישות נמוכה (ישמש לצילום בעזרת חצובה), על חיישן המיועד לצילום באור קלוש (תמונה נקיה יחסית ברגישות גבוהה וטווח דינאמי קטן יחסית), על חיישן שחור לבן (שיצטיין בחדות גבוהה בזכות היעדר פילטר AA), על חיישן אינפרה אדום ועוד.
• ביונטים אלטרנטיביים: ניתן יהיה להתאים את אותו מודול חישה לביונטים שונים, ולצייד כל גירסה כזאת במערכת מיקוד אוטומטי ספציפית לביונט. כך יוכל הצלם להמשיך ולהשתמש בעדשות שברשותו.

אם תחשבו על כך תיווכחו שהעיקרון המודולרי שריר וקיים מזה למעלה ממאה שנים: מצלמות הפילם בעלות העדשות המתחלפות מציעות מערכת בקרה (גוף מהצלמה), מערכת חישה (סרט הצילום) ומערכת אופטית (עדשה) נפרדות. העלות הגבוהה של ייצור החיישנים מנעה עד היום את הפרדת מערכת החישה ממערכת הבקרה במצלמות הדיגיטליות, אבל כיום המגבלה הזאת נעשית פחות ופחות רלוונטית. המצלמות הדיגיטליות היחידות שמציעות הפרדה אמיתית בין שלושת המודולים הן מצלמות הפורמט הבינוני: ניתן לרכוש בנפרד, ואף מיצרנים שונים, גב דיגיטלי, גוף מצלמה ועדשות. אלא שהמחירים הגבוהים והניידות המוגבלת של ציוד מסוג זה הופכת אותו בלתי רלוונטית לרוב רובם של הצלמים.

גוף מתוצרת Alpa, גב מתוצרת Phase One ועדשה מתוצרת Schneider-Kreutznach

דווקא טכנולוגיית ה-EVIL, שאיננה דורשת מראות ופריזמות יוצרת הזדמנות לפיתוח מערכות צילום מודולריות קטנות, ניידות וברות השגה. חברת Ricoh אף פתחה את הדלת לכך במערכת ה-GXR שלה, שמפרידה בין יחידת הבקרה לבין יחידת החישה והעיבוד (אם כי החיישן והעדשה בלתי ניתנים להפרדה - לכל עדשה חיישן משלה). אין לי ספק שיהיה מעניין בשנים הקרובות.

המערכת החצי-מודולרית Ricoh GXR

.

כיצד אתם חושפים?

חישוב החשיפה הדרושה לקבלת תצלום שמכיל פרטים בכל הטווח הטונאלי שלו הוא אתגר מורכב למדי. כשהתחלתי לצלם, המצלמות המתקדמות כבר הכילו מד אור שאיפשר חשיפה חצי אוטומטית באחד משני מצבים: עדיפות למהירות התריס או עדיפות למפתח הצמצם (כל יצרן בחר בפרמטר האוטומטי לפי ראות עיניו). איכות מדידת האור היתה - איך לנסח זאת - טעונת שיפור, כך שממילא כל מי שאחז במצלמה למד להעריך את עוצמת האור ולחשוף באופן ידני. לצורך כך נעשה שימוש בטבלאות (הציצו בשתי הטבלאות הראשונות כאן). העיקרון הוא להעריך את עוצמת האור ביחידות הקרויות Exposure Value, או בקיצור - EV. סולם ה-EV מאופיין בכך שכל ערך בו מייצג עוצמת אור כפולה מהערך הקודם. בתנאי תאורה של EV0 דרושה חשיפה בת שניה אחת במפתח צמצם של f/1.0 וברגישות של ISO100 על מנת לקבל תצלום "טוב". עוצמת תאורה כזאת מתקבלת במרחק של כ-10 ס"מ מנר דולק. בצד השני של סולם ה-EV נמצאות סצנות המוארות באור שמש מלא, שערכיהן האופייניים הם EV15 ואף EV16. חישוב החשיפה הדרושה באמצעות טבלאות הוא אולי נראה אולי פרימיטיבי, אבל הוא יעיל ומפיק בדרך כלל תוצאות טובות.

למרבה המזל, כיום אין צורך לחשב דבר. מערכות מדידת האור השתפרו עם השנים והמחשבים הקטנים שבתוך המצלמות יודעים כיצד לתרגם את ערכי ה-EV לערכים מתואמים של מהירות תריס, מפתח צמצם ורגישות לאור. בידי הצלם יש אפילו בחירה מאיזה חלק של הפריים ברצונו למדוד את האור וכיצד לשקלל את ערכי ה-EV של מרכז הפריים ושל שוליו. הצלם יכול כיצד תנהג המצלמה בכל אחד מהפרמטרים של החשיפה באופן נפרד. מספר האפשרויות גדול כל כך עד שרבים מעדיפים לשלוט בפרמטר אחד בלבד מתוך השלושה ולאפשר למצלמה לחשב את השניים הנותרים בהתאם להחלטת המהנדסים שתכננו אותה. ברוב המקרים זה מספיק, אבל לעתים אנחנו זקוקים לשליטה הדוקה יותר. למשל:

• בתנאי תאורה קלושה, בעדיפות צמצם, רוב המצלמות יפחיתו את מהירות התריס עד לערך בו רעידת המצלמה עלולה לסכן את החדות לפני שיזניקו את הרגישות. הפתרון: העברת השליטה במפתח הצמצם ובמהירות התריס לידי הצלם והשארת ה-ISO במצב אוטומטי.
• שימוש ב-zone focusing מחייב עומק שדה גדול יחסית ומהירות תריס גבוהה יחסית. לכן נהוג להשתמש בחשיפה ידנית מלאה בעת צילום רחוב. על מנת למנוע טעויות חשיפה קריטיות, ניתן להעביר את השליטה ב-ISO לידי המצלמה (או להשתמש בטבלאות ה-EV).
• השענת המצלמה על חצובה בתנאי תאורה קלושה תאפשר צילום ברגישות נמוכה תוך שליטה מלאה בעומק השדה (חשוב לצילום נוף ובכלל זה נוף אורבני). רוב המצלמות לא יוכלו לנחש שזו כוונת הצלם ויקבעו ISO גבוה מדי, מפתח צמצם רחב מדי או מהירות תריס שמותאמת לאורך המוקד (תלוי במצב החשיפה הנבחר). הפתרון: העברת השליטה במפתח הצמצם וב-ISO לידי הצלם והשארת מהירות התריס במצב אוטומטי.
• בעת צילום בעזרת פלאש נכנס לתמונה פרמטר נוסף - עוצמת ההבזקה. הדבר מאפשר לצלם שליטה בכל שלושת הפרמטרים של החשיפה מבלי לאבד את פיצוי החשיפה האוטומטי שהמצלמה מציעה (בתנאי שהפלאש "חזק" מספיק עבור המרחק בינו לבין הנושא).

צלמים מתחילים רבים (וגם צלמים מנוסים יותר) מתקשים להבין את ההיגיון התלת-מימדי של חישוב החשיפה ולכן הם חוששים להעביר לשליטתם יותר ממשתנה אחד מבין השלושה. למעשה, תוספת המשתנה השלישי בצילום הדיגיטלי, הלא היא רגישות החיישן, מעניקה לצלם "בופר" גדול שמגן עליו מפני שגיאות בחישוב. אפשר לנצל זאת לצורך הבטחת חשיפה מדויקת תוך בחירת מהירות התריס ועומק השדה הרצויים. הבופר הזה גדל והולך עם התפתחות טכנולוגיית חישת התמונה. כבר כיום הוא מעניק לצלם גמישות של ארבעה עד חמישה ערכי EV מבלי להשפיע באופן ניכר על האיכות הטכנית של התצלום. אז אפשר להפסיק לחשוש.

.

Un-learning

בתקופה האחרונה אני מאבד את היכולת לצלם בעדשות זום. זה מטריד את מנוחתי. הנה, בשבת התקיים באזור שלנו הפנינג המוני של אחת המועצות האזוריות. מכיוון שלא ידעתי למה לצפות לקחתי אתי את המצלמה הגדולה ועדשת זום סטנדרטית, כזאת שמתחילה באורך מוקד על גבול האולטרה-רחב ומסתיימת בטלה-פוטו קצר. צילמתי הרבה יותר ממספר התמונות הרגיל לארוע שנמשך שעתיים. הגעתי הביתה כשבכרטיס הזכרון כ-80 תצלומים. מתוכם אני אוהב רק ארבעה, שלושה מתוכם צולמו באופן עיוור ללא מבט בעינית. אני בטוח שאילו הצטיידתי בעדשת פריים הייתי מצלם פחות - אולי 30 תצלומים. שבעה או שמונה מתוכם היו ודאי ראויים להצגה כאן.

כל כך קל לצלם בזום: כל שעליך לעשות הוא לעמוד במקומך ולסובב את טבעת אורך המוקד. שדה הראיה והפרספקטיבה משתנים מיד. תוכל לראות את הסצנה כולה או להתמקד בפרטים. תוך שניה תוכל להפיק שתי תמונות שונות לחלוטין זו מזו. אבל הגמישות הזאת תגרום לך להתרחק, להתנתק. היא גורעת מן האינטימיות. היא משבשת את הראיה.

בתקופות מסוימות בעברי הרביתי להשתמש בעדשות זום. אפילו אהבתי אחת או שתיים מהן. האם לא הבחנתי ברדידות הראיה דרכן? או שאולי שכחתי כיצד לראות בהן?

.

אחיות

.

על מגה-פיקסלים, עדשות ושכל ישר

כמה מגה-פיקסלים ראוי שיהיו בו בחיישן המצלמה? הגישה הרווחת היא "כל המרבה הרי זה משובח". שני טיעונים מרכזיים תומכים בגישה הזאת:

1. מצלמות בעלות רזולוציה גבוהה יותר מפיקות תוצאות המתאימות להדפסות גדולות יותר.
2. מצלמות בעלות רזולוציה גבוהה יותר מאפשרות חיתוך אינטנסיבי יותר של התמונות מבלי לאבד את הפוטנציאל להדפסות גדולות.

יצרני המצלמות נענו לאתגר והם הולכים ומצופפים את החיישנים מדגם לדגם. רזולוציית החיישן קלה למדידה וההנחה שהצרכן יעדיף לרכוש מצלמות בעלות יותר פיקסלים אכן מוכיחה את עצמה. המגרעת היחידה של הרזולוציה הגבוהה היא, כך מסתבר, גודל הקבצים המתקבלים: קבצים גדולים יותר תופסים נפח אחסון דיגיטלי גדול יותר ועיבודם איטי יותר. מצד שני, נפח האחסון הולך ונעשה זול וזמין יותר כך שהוא איננו מהווה מגבלה אמיתית. בעבר נפוצה הטענה כי הקטנת שטחם הפיזי של הפיקסלים הבודדים עלול להגביר את הרעש הדיגיטלי ולהקטין את הטווח הדינאמי, אבל נראה ששטח החיישן כולו מכתיב את שני המשתנים האלה יותר מאשר שטחו של כל פיקסל. השמיים הם הגבול: אם כיום הרזולוציה המקובלת במצלמות DSLR נעה בין 12 ו-24 מיליוני פיקסלים, הרי נראה כי בשנה הבאה הערכים המקובלים ינועו בין 16 ו-32 מיליונים.

הכל טוב ויפה, אבל אנחנו נוטים לשכוח שרזולוציית החיישן איננה הגורם היחיד המשפיע על מידת הפירוט בתצלומים שלנו. ככל שהרזולוציה גבוהה יותר כך התוצאה תהיה רגישה יותר לתזוזה של המצלמה בעת החשיפה. אפילו מייצבי התמונה המשוכללים ביותר יתקשו לפצות על תנועה כזאת במצלמה בעלת 20 מגה-פיקסלים ויותר. צלמי נוף, שידועים בחיבתם למצלמות רוויות פיקסלים, משתמשים בחצובות אפילו באור יום מלא בדיוק מסיבה זו. גורם נוסף המגביל את הפירוט הוא כושר ההפרדה של העדשה. העדשות האיכותיות ביותר עשויות להבחין בין שתי נקודות שהיטליהן על החיישן מרוחקים זה מזה כחמישה מיקרונים. אלה הן עדשות יקרות ולמעשה הן מעטות למדי. כושר ההפרדה המירבי של מרבית העדשות הנפוצות הוא ששה או שבעה מיקרונים. מובן שהגדלת הרזולוציה מעבר לכושר ההפרדה של העדשה לא יוסיף לתמונה פרטים נוספים אלא רק יפחית את החדות ברמת הפיקסל. תרגום מגבלת ההפרדה של העדשות למונחי מגה-פיקסלים ימחיש עד כמה קרובות מצלמות הדור הנוכחי לגבול היעילות של הרזולוציה:

• במצלמה בעלת חיישן מסוג 1/2.5" גבול הרזולוציה הוא כשלושה מגה-פיקסלים בלבד. עם זאת, רוב המצלמות האלה מצוידות בחיישנים בני 12-16 מגה-פיקסלים. אפילו מבט חטוף בפלט של מצלמות כאלה בתצוגה גדולה מבהיר את הבעייתיות.
• במצלמה בעלת חיישן מסוג 4/3 גבול הרזולוציה הוא כ-12 מגה-פיקסלים. כבר כיום נמכרות מצלמות כאלה ברזולוציה של 16 מגה-פיקסלים.
• במצלמה בעלת חיישן מסוג APS-C גבול הרזולוציה הוא כ-18 מגה-פיקסלים. זוהי גם הרזולוציה המירבית של מצלמות כאלה בדור הנוכחי. עם זאת, בקרוב תופיע כנראה מצלמת ה-APS-C הראשונה שתצוייד בחיישן בן 24 מגה-פיקסלים.
• במצלמה בעלת חיישן מסוג FF (או FX) גבול הרזולוציה הוא כ-40 מגה-פיקסלים. כאן עדיין יש מקום להגדלת הרזולוציה באופן משמעותי בידי היצרנים.

יש לזכור כי גבולות הרזולוציה המצויינים למעלה נכונים רק למספר מצומצם של עדשות איכותיות במיוחד. רוב רובן של העדשות יגביל את הפירוט בתמונה כבר ברזולוצית חיישן נמוכה בהרבה. על כך יש להוסיף את אותה ממברנה נבזית שמתוחה על קדמת החיישן ושתפקידה למנוע הופעת דגמים חוזרים בתצלום ע"י טשטוש התמונה המועברת ע"י העדשה.

אם זה לא מספיק, אגלה לכם סוד קטן: מרחק הצפיה בתמונה פרופורציונאלי לגודלה. בני אנוש מן הישוב לא יבחנו פוסטר ברוחב של מטר וחצי בזכוכית מגדלת על מנת לבחון את רזולוציית ההדפסה. למעשה, מעולם לא נתקלתי בפיקסליזציה נראית לעין בהדפסות לגודל 70X50 ס"מ מקבצים ברזולוציה צנועה של 7.5 מגה-פיקסלים. אז אנא מכם, אל תלכו שולל אחרי המספרים הגדולים.

.

השראה #19

פינת ההשראה מארחת היום את עומר ביטס. עומר כתב:

אני עומר, בן 22 , מקרית ביאליק, מצלם כבר..כמה שנים , אבל נאמר שבצורה 'רצינית' בשנתיים האחרונות  (מה זה רצינית? מוצא את עצמי מצלם לשם הצילום עצמו, לא רק לשם התיעוד גרידא וכמו כן, מצלם בצורה מודעת יותר) . לצילום הגעתי דרך תיעוד - בתחילה של התחביבים של חברים שלי ומאוחר יותר בתיכון וכצלם היחידה בצבא.
אני רוצה להציע לפינת ההשראה כמה תמונות שצילמתי היום בחוג ברייקדאנס שמעביר חבר שלי, בחיפה. בתמונות יש שמץ ממה שספגתי כאן בבלוג וכמובן מהתמונות שלך- לא לפחד מגרעיניות, לצלם לפעמים בלי לחשוב יותר מדי, מגובה המותן ובהערכה שבאה מתוך היכרות עם המצלמה והעדשה, לנסות להעביר את רוח הדברים כמכלול ולא רק דרך פרט מסוים בתמונה.
מקווה שהצלחתי להעביר משהו מכל אלה דרך הנושא של התמונות האלו.

אתם מוזמנים לבקר בגלריה של עומר, שמשובצת באבנים יקרות.

.

המצלמה של אמא

אז מאיפה מתחילים את הסיפור?

מתחילים בדרך כלל מההתחלה... כשהייתי קטן, אחד הדברים שאהבתי זה ללכת לסבא שלי. תמיד הייתי מוצא שם אוצרות ומשחק בהם שעות. הייתי רואה את השקופיות של הנסיעות שלו לחו"ל. הייתי עובר על אוסף העטים שלו, על אוסף האולרים שלו – אתם מבינים את הרוח הכללית – זה היה גן עדן לילד סקרן.

יום אחד מצאתי במרפסת בתוך ארון המתכת שלו שני פריטים שישנו את חיי – מצאתי שם חצובה בתוך נרתיק עור ואת המצלמה של אמא שלי (כך נאמר לי) שהיא  Zeiss Ikon Signal Nettar (את זה אני יודע להגיד היום, אבל אז היא הייתה המצלמה של אמא). בלי שום היסוס הלכתי עם האוצרות שלי לסלון.

פתחתי את החצובה, שמתי את המצלמה והתחלתי לצלם בלי פילם – אהבתי את הצליל. דמיינתי שאני הולך בעולם ומצלם את כל הנופים שסבא שלי צילם. הריטואל הזה חזר על עצמו כל פעם – במקום לראות טלוויזיה הייתי מוציא את המצלמה ומשחק בה.

כאשר גיליתי שלסבא שלי יש עוד מצלמה - pantex k1000 , זנחתי את המצלמה של אמא – בעיקר כי לזאת הראשונה היה צליל יותר נחמד וגם יותר עדשות ואפילו פלאש... איתה הייתי עושה מארבים לשכנים ומצלם בכאילו את סבא שלי שוטף את האוטו.

היו לי שעות רבות של אימון על "יבש" – אבל כל זה עמד להשתנות, כאשר יצאתי לשנת שירות, סבא שלי נתן לי את הpantex ואיתה העברתי את הצבא ועוד הרבה אחר כך (צריך לציין שאפילו עד היום – אבל זה סיפור לפעם אחרת).

לאחרונה בעקבות העיסוק שלי בצילום ובעקבות התארגנות של הורי למעבר דירה מצאתי את המצלמה של אמא והחלטתי להוציאה ממחשכי הארון לאוויר העולם ולהחיותה מחדש – היא לא אכזבה.

להפתעתי גיליתי שעוד מוכרים פילם 120mm, ושיש גם עדיין מקומות שמפתחים. כך גם נחשפתי לכל עולם הלומוגרפיה (עדיין מגבש את עמדתי בנושא).

צילמתי איתה בהמון חשש – הרוב הוא "על עיוור" אתה לא באמת יודע אם אתה בפוקוס, אם המהירות היא נכונה או הצמצם. העדשה היא שוות ערך לעדשה 75mm, המהירויות של המצלמה נעות בין מצב bulb דרך 1/25, 1/75, 1/200 – אתה יכול לשער שאתה בערך במהירות של 1/160 או כל מהירות אחרת עד לטווח של 1/200. המפתח של הצמצם הוא בין 4.5 ל22  ומכיוון שהעינית לא רואה מה שהעדשה רואה (אחד לאחד) כמו שהתרגלנו, אתה רק יכול לשער שאתה בפוקוס. ולא נקפח גם את הפילם של ה120mm, שיש בו רק 12 תמונות –זה הופך כל לחיצה ליקרה מפז.

מה שנותר לך זו חוסר הוודאות עד שתגיע ותראה איך התמונות יצאו...(וידוי קטן – אני חושב שאפילו לא ישנתי כמו שצריך לפני שהלכתי להוציא את הפילם מהחנות.)

כל זה גרם לי להתאהב בה יותר – וגם קניתי לה פילם צבעוני שאני "מת" לצאת איתו לעוד "נסיעת מבחן"

מקווה לעדכן עוד בהמשך במעללי עם המצלמה.

נ.ב – החצובה עם תיק העור אבדה ברבות השנים, אולי היא תצוץ עוד פעם מתישהו וככה ייסגר לו עוד מעגל. ובנוסף, הפס השחור בחלק מהתמונות הוא כתוצאה מבעיה בסורק ולא בעיה במצלמה.

שאלון: עדשות שימושיות

תודה מראש לכל מי שישתתף. לאחר מילוי השאלון תוכלו לצפות בתוצאות.
.

מחשבות על תוצאות השאלון "אבולוציה צילומית"

אני רוצה להודות לכל מי שהקדיש מזמנו והשתתף בשאלון. התוצאות מאלפות. למשל:

• 56% מן המשתתפים מעידים על עצמם שהם מצלמים כיום פחות מאשר צילמו לפני שנה. 44% מתמקדים בפחות נושאים. משתתפים שמצלמים מזה חמש שנים או יותר נוטים להפחית את מספר התמונות ואת מספר הנושאים יותר מאשר משתתפים שהם צלמים "ירוקים" יותר (ההבדל מובהק סטטיסטית).
• 89% מהמשתתפים מצלמים עשרות תמונות בשבוע או פחות מזה, למרות שפרופורציית התצלומים הראויים להצגה נמוכה למדי (כ-10% בממוצע).
• 56% מן המשתתפים אינם זקוקים למידה רבה, או אפילו בינונית של פידבק על מנת להעריך את רמתם.
• 83% מהמשתתפים סבורים שקורס צילום כלשהו יקדם את הצילום שלהם באופן משמעותי. לעומת זאת, רק 56% תולים תקוות כאלה בפריט ציוד כזה או אחר (כולם צלמים "ירוקים").
• פריט הציוד שתרומתו נתפסת כמשמעותית ביותר לקידום הצלם, ובהפרש ניכר, הוא עדשת פריים.

אני לא יודע אם אפשר להשליך את הממצאים האלה על אוכלוסיה רחבה יותר, אבל לפחות בקרב העונים על השאלון, הם יכולים ללמד על תסמיניה של האבולוציה הצילומית. ככל שהצלם רוכש ניסיון ומתקדם הוא מצלם פחות ועושה זאת באופן סלקטיבי וממוקד יותר. הוא גם לומד שלציוד הצילום ולדעתם של אחרים אין חשיבות רבה. לעומת זאת הוא שואף להתפתח באמצעות רכישת השכלה והתנסות (למשל ע"י השתתפות בקורסים ובסדנאות).

מי שטרם ענה על השאלון ורוצה לעשות זאת יוכל למצוא אותו כאן.

.

ארוחת הערב II

.

אש במאי

.

התצלום היקר בעולם

בשבוע שעבר נשבר שיא המחיר ששולם עבור תצלום במכירה פומבית. התצלום חסר הכותרת של Cindy Sherman משנת 1981 השיג מחיר של 3,890,500 דולרים. זהו פורטרט עצמי שאינו שונה מאלה שנערות רגישות ומיוסרות נוהגות לצלם לעתים קרובות.

Cindy Sherman, Untitled, 1981

התצלום הזה איננו אחד מאותם תצלומים חשובים שהשפיעו על דעת הקהל העולמית. זה תצלום "קטן", אישי, שאיננו מייצג תקופה או הלך רוח גדולים ממנו. הוא ילד חורג אפילו בתיק העבודות (הפוסט-מודרניסטי) של שרמן עצמה. אני אוהב אותו בדיוק בגלל הסיבות האלה, כמו גם בגלל האסתטיקה הבלתי שגרתית שלו. אבל 3,890,500 דולר? ללא הנגטיב? אפילו ללא שם? אני לא יודע. משהו כנראה משובש מאד בשוק האמנות.

תוספת מאוחרת:
בעולם מתוקן לא היה אדם כלשהו שיכול היה להרשות לעצמו לשלם כמעט ארבעה מיליון דולרים עבור תצלום. זה מה שבאמת מפריע לי בסיפור הזה.
.

למה פילם?

הפוסט שאיל העלה לכאן בלילה הציף בי גל קטן של נוסטלגיה. הוא הזכיר לי איך היינו עולים על אוטובוס ונוסעים אל מרכז העיר עם גליל הפילם האחרון בכיס. מעבדת הפיתוח החביבה עלינו שכנה בכוך אפלולי ומאורך. פאול היה יושב שם בחלוקו הלבן, מציץ בנו מעל משקפיו העבים ורוטן בשקט. ברומניה הוא היה צלם גדול אבל כשהגיע לארץ איש לא ביקש עוד את שירותיו. מידי פעם הוא צילם בסטודיו הקטן שבירכתי החנות ילדים מסופרים ולבושים יפה יפה שבאו אליו בליווי הוריהם או תמונת פספורט מזדמנת, אבל הוא חלם לצלם עבור נשיונל ג'אוגרפיק. היינו מוסרים לידיו את הסרטים והוא היה מכניס אותם למעטפות צהובות, מקפיד לרשום את גודל ההדפסה המבוקש, את סוג הנייר ואת השם הפרטי ושם המשפחה (באותיות לטיניות).

אחר כך היינו חוצים את הרחוב ונכנסים לחנות התקליטים הסמוכה כדי לפשפש בסינגלים האחרונים שהגיעו מחו"ל. לפעמים היינו צופים בהצגה היומית באחד מבתי הקולנוע או מבטלים את זמננו מול חלון הראווה של חנות הצילום האהובה עלינו, חולמים על עדשות עבות וארוכות בעודנו מלקקים גלידה אמריקאית.

כשהגיע הזמן חזרנו אל פאול שכבר צעד בחנות שלו הלוך וחזור, מביט בשעון היד שלו מידי כמה שניות. ההדפסות היו מוכנות. זכורה לי ההתרגשות שליוותה את הוצאת חבילת התמונות, עדיין חמה, מתוך המעטפה. האמת המרה היא שכמעט תמיד התאכזבתי מהתוצאות, אבל לא היה בכך כדי לבטל את שמחת הציפיה למשהו טוב.

לא נגעתי במצלמת הפילם שלי מזה כשלוש שנים. היא מקולקלת וגם העדשה היחידה שנותרה לי חורקת מעט ולא מתפקדת כמו בימי עלומיה. לפעמים אני מתגעגע לפילם. אני מתגעגע לחשיפה המהירה, ההחלטית שאחריה אין אפשרות לתקן. אני מתגעגע לצבעים החמים, לגרעיניות הכימית שכמעט ניתנת למישוש. אני מתגעגע לציפיה להדפסים שיש בה תמימות ואופטימיות ורוממות רוח. אני מתגעגע גם לנערות שאהבתי בכתה י' ויא' ויב' ולחברים שלי מאז שהקשר איתם התמוסס. נו, די. זה כבר כואב.

.

agfa 200asa

"מה פתאום כולם נזכרו להתחיל לפתח פילם?" שאל אותי המוכר בחנות, אני לתומי עניתי שרק עכשיו סיימתי את הפילם.

"יכול להיות שכך הדבר" ענה המוכר, "אבל פשוט אגפא הפסיקה לייצר פילם לפני 4 שנים". 

לא בדקתי את הנושא, המוכר נראה לי אמין מספיק. החלטתי לקחת את הסיכון ובכל זאת לפתח את התמונות... 

נראה לי שאני מתאהב מחדש - בקרוב גם יגיעו התמונות ממצלמת ה-Zeiss Ikon Signal Nettar, שהייתה שייכת לאמא שלי.

שאלון: אבולוציה צילומית

תודה מראש לכל מי שישתתף בשאלון. לאחר המילוי תוכלו לצפות בהתפלגות התשובות.
.

ואתם רוקדים

לא חשוב מדוע. עליצות הנעורים.

.