יום חמישי, 14 באפריל 2011

צילום ילדים: שאלות ותשובות

שאול שלום,
לאחרונה אני מתלבטת בנושא שאשמח לשמוע את דעתך עליו:
אני צלמת חובבת. התחלתי להתייחס לנושא הצילום כתחביב "רציני" לפני מספר שנים וקניתי את ה-DSLR הראשונה שלי רק  לפני שנה וחצי. מאז, כאמא לשני קטנטנים, אני מצלמת מעט מאד "לשם הצילום" והרבה מאד "לשם התיעוד". יחד עם זאת אני מנסה להפוך את תיעוד השניים שלי לנושא אמנותי יותר ולהביע את עצמי ורגשותי באמצעות הצילום. כאן נתקלתי בקושי.... צילום ילדים, אפילו תיעודי, הוא אתגר בפני עצמו. הם זזים מהר וסצנות קטנות ויפות משתנות תוך כדי שאני מרימה את המצלמה ולפני ה"קליק" (מזכיר קצת את תאוריית הקוונטים - עצם התיעוד משנה את התוצאה). אני מוצאת את עצמי חוזרת כל הזמן לצילום במצב אוטומטי על מנת שאספיק לתעד וכדי לא לפספס את הרגע. חשיפה מבוקרת יותר לוקחת לי זמן ועד שאני מתאפסת על מהירות התריס וגודל הצמצם המתאים הרגע כבר נעלם לו. זהו, בקצרה, נושא אחד שמעסיק אותי רבות בעניני צילום ואשמח לשמוע את התובנות שלך בנושא.
הנושא השני כבר פילוסופי/ פסיכולוגי יותר אבל מענין אותי לא פחות.
כמו שכתבתי, יש לי שני ילדים. אחד מהם בן 8 חודשים. משום מה, ולמרות שצילומי תינוקות שרק נולדו מרגשים במיוחד, מיעטתי לצלם אותו. לפני שבועיים נולדה לחברתי בת קטנה והיא הזמינה אותי (בעצם את ה -DSLR שלי עם הפלש החיצוני...) לצלם אותה. נהנתי מאד לצלם את התינוקת המקסימה ואני חושבת שיצאו תוצאות טובות במיוחד. חווית הצילום של התינוקת הבהירה לי שכנראה שיש לי קושי בלצלם את הילדים שלי בגלל מעורבות רגשית עמוקה. אני מסתכלת על תמונות ילדיך שאתה מפרסם בבלוג ובפורום. לא את כולן אני אוהבת, את חלקן אני בכלל לא מבינה. אבל רואים בהם רגש עמוק ואת האהבה שאתה חש כלפי המצולמות. משום מה אני מתקשה להשתמש בצילום באותו אופן. אולי כי אני מנסה להתרכז יותר מידי בתוצאה אסתטית/ מקובלת או בחשיפה/קומפוזיציה נכונה ומאבדת תוך כדי כך את היכולת ל"הכנס" לתוך התמונה ולהרגיש את הסצנה.
אשמח לשמוע מה אתה חושב על זה וכיצד אפשר לגדול משם.
תודה, י'
י' היקרה,
שאלתך הראשונה מתייחסת לתגובה ברגע ה"נכון". זוהי סוגיה שהטרידה צלמים רבים לאורך מאה השנים האחרונות. האיש שהתלבט בה יותר מכולם היה הצלם הצרפתי Henri Cartier-Bresson. הסרט הזה מדגים את דרך העבודה הייחודית שלו. שימי לב לאופן שבו הוא מתבונן בסביבתו וכמה מעט הוא נוגע במצלמה (אם תרצי, צפי גם בחלקים השני והשלישי של הסרט המעניין הזה). שימי לב גם שרוב התמונות המוצגות בסרט צולמו בתנאי שפע של אור ושעומק השדה בהן גדול. זה בעצם ה"סוד" שמאפשר תגובה מהירה: מקסימום תשומת לב לסצנה, עד כדי יכולת לחזות את מה שעומד להתרחש, ומינימום תשומת לב להגדרות המצלמה. במידה מסויימת, התלות של הצלם במיקוד האוטומטי מקשה על השגת תגובה מהירה: היא מאלצת את הצלם להרים את המצלמה, להציץ בעינית, להצליב את נקודת הפוקוס הפעילה עם הנושא ולקמפז מחדש לפני החשיפה. הגדרת חשיפה אוטומטית לא תחסוך את התהליך הזה. על מנת לקצר את זמן התגובה יש להשתמש במיקוד אזורי (zone focusing), שמסתמך על עומק שדה גדול יחסית. מקדי את העדשה למרחק המתאים (בערך) והעבירי אותה למצב של מיקוד ידני. העבירי את שיטת חישוב החשיפה לעדיפות צמצם. כעת קבעי מפתח צמצם גדול יחסית (f/8) והעלי את ערך ה-ISO (נאמר 800) כדי להבטיח מהירות תריס מספיקה. שני תנאים שיעזרו לך להבטיח חדות טובה הם תאורה ברמה סבירה ואורך מוקד קצר יחסית. כעת תוכלי לחשוף באופן מיידי, אפילו מבלי להציץ בעינית. אם התוצאות בהירות או כהות מדי לטעמך, תקני באמצעות קביעת פיצוי חשיפה מתאים.
לשאלתך השניה, לפעמים יש צורך בפרק זמן מסויים שיוקדש ל"התכוננות" לפני שהתצלומים מתחילים להיות מוצלחים. הזמן הזה דרוש לצלם, על מנת להיכנס להלך הרוח הנינוח הדרוש לסוג כזה של עבודה, וגם למצולם, על מנת להתרגל לנוכחות המצלמה וללמוד להתעלם ממנה. צילום של אנשים בכלל וילדים בפרט מחייב מעורבות, אפילו אינטימיות בין הצלם והמצולם. תשומת הלב שאת מקדישה לקומפוזיציה ולהגדרות החשיפה עלולה לפגוע בתחושת הקירבה הטבעית בינך לבין ילדייך במהלך הצילום. בתצלומים בהם מתוארים ילדייך חסרה אותה אינטימיות. נראה שהגורם לכך הוא לא "מעורבות רגשית", אלא פשוט נוכחות משמעותית של המצלמה ב"ממשק" בין הצלמת לבין המצולמים. נסי לשמור על קשר עין עם הילדים במהלך הצילום. אם אפשר, הימנעי משימוש בעינית ונצלי את מסך המצלמה. הימנעי גם משימוש בפלאש. תני להם את הזמן הדרוש להתרגל לנוכחות המצלמה. התמונות המוצלחות ביותר יצולמו כשהם עסוקים בענייניהם.
אל תדאגי לתוצאות. הקומפוזיציה לא חייבת להיות "נכונה" (אני לא בטוח שיש דבר כזה), החשיפה לא צריכה להיות מדוייקת והתצלומים לא צריכים להיות חדים כתער או נקיים לחלוטין מרעש דיגיטלי ושאר מרעין בישין. עבדי באופן אינטואיטיבי יותר: התקרבי אל הילדים ונסי לחשוף ברגעים המעניינים ביותר. עוד טיפ קטן: אני מוצא ששימוש באורך מוקד קצר מהמקובל עובד היטב בצילום ילדים. בהצלחה.

.

2 comments:

  1. גלעד מלנקי14.4.2011, 15:00

    wow
    קראתי את מכתבה של י ופתאום הרגשתי... למרות מאות ואלפי הפריימים.. לא תמונות דווקא.. הפריימים בהם תעדתי את ילדי..שגם אני מרגיש ככה לעתים מזומנות. שנמאס מעיסוק בכפתורים. פעם בימי הפילם, אין שכל אין דאגות - כיוונתי, חשפתי וזהו. ברח הרגע, אז ברח.. ונשכח. ובקבלת התמונות מהמעבדה - נשכחו על הרגעים שאבדו ושמחה גדולה מציפה למראה אלה שנתפסו! תודה רבה שאולֿ פקחת את עיני!!!

    השבמחק
  2. אנונימי17.4.2011, 1:04

    אפשר לנסות להגדיר מראש מה היית רוצה לתעד כמו: משחק עם הצעצוע האהוב, אכילה, השכבה לישון וכו'

    השבמחק

Google Analytics Alternative