יום שני, 28 בפברואר 2011

פוטוג'ורנליזם טוב ופוטוג'ורנליזם רע: חלק שני

ההתפתחויות בשדה הפוטוג'ורנליזם העולמי מטרידות. קחו למשל את פרסי ה-World Press Photo לשנת 2011 (הקדישו כמה דקות לעיון בתמונות ובסדרות הזוכות). על התמונה הזוכה ועל השימוש מעורר המחלוקת שנעשה בה כבר הרחבתי את הדיבור, אבל ברוב התמונות שזכו השנה בפרסים חוזרת על עצמה אותה תופעה. אני קורא לה תאוותנות: התמונות חזקות לא רק בתוכנן, אלא גם במאפיינים הצורניים שלהן. רבות מהן סובלות מעיבוד אגרסיבי עד כדי כך שאני לא בטוח שלא נעשו בהן שינויים מעבר להגברת הקונטרסט והרוויה. התוכן כבר איננו מספיק. על הדרמה לקבל ביטוי גרפי משמעותי כדי להפנות לתמונה תשומת לב.
ה-World Press Photo Awards איננה תחרות צילום; זאת תחרות לצילום עיתונאי. אבל נראה שאפילו השופטים בה אינם מבינים את ההבדל. אחת הראיות לכך היא דיון בעניינה של התמונה הזוכה לשנת 2010, מאת הצלם Marco Vernaschi. התמונה מתארת הוצאה להורג של בלדר סמים בגינאה ביסאו שבמערב אפריקה. לדברי הצלם זהו כמעט מחזה נפרץ במדינה זו, שהפכה בשנים האחרונות למרכז עולמי של סחר בקוקאין, בנשק ובבני אדם.
העיתונאי הבכיר Jørn Stjerneklar העלה חשד לפיו הסצנה המתוארת בתמונה הומחזה במיוחד עבור המצלמה. Stjerneklar עבד באפריקה במשך שלושים שנה והוא מכיר היטב את סדרי החיים במדינות שונות ביבשת, ובכלל זה גינאה ביסאו. סתירות בין גירסאות שונות של הסיפור של Vernaschi על האופן בו צולמה התמונה ועל הדרך בה נקלע לסצנה, כמו גם היכרותו עם המדינה, עוררו את חשדו. לא אכנס כאן לפרטים כי הם סבוכים, אבל מי שירצה להתעמק בהם יוכל למצוא אותם בבלוג המצוין Duckrabbit. העניין הוא שהצלם טען כי היו ברשותו רק כמה שניות לצלם. לדבריו הוא צילם שתיים או שלוש תמונות אותן פירסם מאוחר יותר. אלא שעיון ב-metadata של הקבצים מגלה שחלפו 11 דקות בין שתי החשיפות. אם לא די בעובדה הזאת, Stjerneklar מביא שלל דוגמאות לחוסר יושרה מצד Vernaschi במהלך עבודתו העיתונאית במערב אפריקה (בעיקר "ארגון מחדש" של סצנת רצח, לפני הגעת המשטרה המקומית, לשם הגברת הדרמה).
החשדות שהועלו מצדיקים רוויזיה מצד שופטי התחרות, או לכל הפחות בדיקה מעמיקה. אבל התגובה שקיבל Stjerneklar היתה זאת:
Marco Vernaschi provided us the the RAW files of his story. Our experts carefully assessed the files and did not find any irregularities conflicting with the rules of the World Press Photo Contest. We are satisfied and see no reason to take further action regarding the prizewinning story of Marco Vernaschi. I hope I have informed you sufficiently on this matter.
נראה שהשופטים בתחרות הצילום העיתונאי החשובה בעולם נותנים את דעתם רק להיבטים הטכניים ולאסתטיקה של התצלומים המוצגים לשיפוטם. קבצי ה-RAW יכולים אולי להוכיח שבתצלומים לא נעשתה מניפולציה של הפרטים, אבל המניפולציה עליה מדובר חמורה יותר: זוהי מניפולציה של הקונטקסט שמעלה שאלות קשות על ענייני אינטגריטי עיתונאי ואפילו על אמירת אמת. הדברים מקבלים משמעות חדשה למקרא מספר ציטוטים מפיו של Vernaschi עצמו על עבודתו כצלם עיתונות:
“I also believe that if you want to tell about the madness and tragedy that surround the drug world you must in some way get your hands dirty: there is no way to dig into the mud and stay clean. So it was clear since the beginning that I needed to establish a strong connection with my characters. Developing this story meant that I had to live inside a real nightmare. The fear and tension stay with me, but I believe this is an important story to share with the world”.” http://www.lensculture.com/vernaschi.html?thisPic=3
 "Like a musician change the melody and mood of a sad to a happy song, you have to as a photographer to express the visual soul in your story. This is the key to making sensitive images.”
http://journalisten.dk/world-press-vinder-i-skudlinjen
 “Thank God photojournalism has been recognized in recent years as an art form and as a commercial product with a much wider market…” http://www.argraescuela.org.ar/new/vernaschi.php
 "Post-production is a necessary complement of modern photography. Without adequate post-production you cannot be talking about a finished image. It would be like cooking without the dough to bake a cake…." http://ziczac.it/a/leggi/06a40e1737053c60df6707fcc9941f5e/
המוטיבציה של Marco Vernaschi מובנת: על מנת להתבלט בין המוני הצלמים המסתובבים כיום באזורי מלחמה ומשבר עליו להפיק תצלומים איכותיים מבחינה טכנית, תוכנית ואסתטית. לדידו המטרה מקדשת את האמצעים: מותר ללכלך את הידיים בעיסקאות עם גנגסטרים, מותר לערוך את ה-"visual soul" (או במלים פשוטות יותר, לביים את הסצנות) ומותר לבצע בתמונות עריכה שתוציא אותן מהקשרן. הרי פוטוג'ורנליזם איננו אלא ענף של האמנות.
נראה שהקשר בין פוטוג'ורנליזם לאתיקה עיתונאית הוא מקרי בלבד. עבודתו של Marco Vernaschi איננה עיתונות. היא דומה יותר לדוקו-דרמה, אבל כנראה שהיא אסתטית מספיק כדי שארגון ה-World Press Photo יעניק לה חותמת כשרות.

Photograph: Marco Vernaschi, 2009

8 תגובות:

  1. זה עצוב זה עצוב
    לא הצלחתי לראות את הצילום המדובר משום מה הוא לא עלה אצלי אבל זה עצוב מאוד לביים הוצאה להורג של בן אדם כדי שיהיה צילום טוב שקול מבחינתי למוסריות של שיבוט בני אדם לצרכי קצירת אברים חלופיים.
    בשני המקרים המטרה טובה אבל לא מקדשת את האמצעים לטעמי האישי.

    מצטערת זה מה שכרגע עולי לי בראש

    השבמחק
  2. Sivi,
    אני חייב להבהיר: האיש לא נורה. לפי דבריו של Vernaschi זה היה רק אקט של איום והוא ננטש באמצע שום מקום בשלוש בלילה. Stjerneklar טוען שהסיפור הזה בלתי סביר משום שלחיי אדם אין כל ערך באזור המדובר. לדבריו, איום על דג רקק סורר לא היה מצדיק נסיעה של חצי שעה מחוץ לעיר.

    השבמחק
  3. ישנה בעתיות בגילוי האם תמונה היא אמיתית או מבויימת. לשופטים בד"כ אין הרבה כלים לבחון את האוטנטיות של התמונה מלבד הסתמכות על קבצי RAW - בחינה טכנית.
    מקרה מפורסם של פסילת תמונה ארעה בתחרות צילום אחרת ב 2009 - תחרות צלם הטבע של השנה של ה BBC ומוזיאון הטבע בלונדון, שבה נפסלה התמונה הזוכה וזאת לאחר שהוכח ע"י מחקר רציני כי מדובר בתמונה מבויימת.
    http://news.bbc.co.uk/2/hi/8470962.stm
    אבל גם במקרה הנ"ל אם לא היה מדובר בזאב ידוע ומוכר הניתן לזיהוי היה קשה להחליט כי מדובר בבימוי כי עם כל הכבוד לחוקרים ומביני עניין הטבע לא מפסיק להפתיע....

    גם בנוגע לתמונה המדוברת של Marco Vernaschi אין מספיק הוכחות כי התמונה המדוברת היא מבויימת. עם כל הכבוד ל Jørn Stjerneklar הקביעה שלו על פי ניסיונו לא יכולה להיות חד משמעית. מה שגם יכול להיות שהתמונה היא אמיתית לחלוטין רק פורסמה בצורה שהוצאה מהקשרה כמו לדוגמה אותה תמונת דוב קוטב שהוצאה מהקשרה ע"י אל גור.

    פוטוג'ורנליזם השתנה ללא הכר בשנים האחרונות אך זאת לא אשמת הצלמים אלה אשמתנו, האנשים שקונים את העיתון וצופים בחדשות ברשת או בטלויזיה. רף הרגישות שלנו עלה ואנו דורשים תמונות יותר ויותר מאתגרות על מנת להתרגש. ערוץ המדיה והצלם שיצליח להגיש את המנה הדרושה יזכה בלקוחות. כאמור, עיתונות זה ביזנס לכל דבר... טוב או לא, זאת המציאות.
    שימו לב שהרוב המכריע של הצילומים ב WP הם של גופות ואף אחד לא מרים קול צעקה על זה בכלל...

    אם כבר תצלומי גופות, איך זה שהחברה הישראלית מצליחה לשמור על דו-פרצופיות מוסרית כל כך הרבה זמן, זה בסדר לראות גופות של פלסטינאים או סינים או חיילים אמריקאים, אבל זה לא בסדר להראות תמונות של גופות של ישראלים, ראו מקרה אסון הכרמל ותמונות הגופות ושל אהובה ז"ל והסערה הציבורית שהתמונות גררו עד בכדי ניסיונות חקיקה מטופשים.

    השבמחק
  4. שגיא,
    הטענה היא לא נגד היושרה המפוקפקת של הצלם אלא נגד ה-World Press Photo שמתחמק מבדיקת התלונה. איזה מין מסר התנהגות כזאת מעבירה לצלמים שמתכננים להשתתף בתחרות הזאת בעתיד?
    ובאותו עניין, במקרה שנתת כדוגמה התמונה הזוכה דווקא נפסלה.

    השבמחק
  5. נכון כי בדוגמה שהבאתי היתה אפשרות ודאית להוכיח בימוי. להבדיל מהתמונה של Marco Vernaschi. מה שגם האיסור על בימוי מופיע בתקנון.

    על פי תקנון WP אין איסור על בימוי תמונה:
    http://submit.worldpressphoto.nl/UI/Public/EntryRules.aspx

    גם WP פסלו תמונה כי עברו על אחד מחוקי התקנון:
    http://www.worldpressphoto.org/index.php?option=com_content&task=view&id=1819&Itemid=50

    תמונות מבויימות הן לא משהו חדש וקיימות בפוטוז'ורנליזם מתחילת ההיסטוריה של הצילום, אם זה בגלל קשיים טכנים של מצלמות גדולות, מסורבלות ואיטיות או בגלל הצורך לעמוד בזמנים של הגשת תמונות לפרסום (שיתוף פעולה של הצלם והמערכת).

    לתחרות יש תקנון וכל עוד התמונה עומדת בתקנון אין שום סיבה לחפור מתחת לאדמה. האם התקנון של WP מצריך שינוי? זה כבר דיון אחר לגמרי.

    השבמחק
  6. שגיא,
    אנחנו שוב נכנסים לאותה פינה: אני לא מדבר על תקנונים. יכול להיות שהכל עומד בתנאי התקנון, אבל זה ממש לא העניין.
    מובן לי לחלוטין שאם אכן התמונות מבויימות אז יש כאן ליקוי חמור באתיקה העיתונאית. התמונות לא הוצגו כאילוסטרציה. להיפך, הן מתיימרות לספר את האמת. תחרות WPP היא לא תחרות בין תצלומים אלא תחרות בין תצלומים עיתונאיים. ההבדל גדול.

    השבמחק
  7. המאה העשרים עשתה עוול לכל פעילות אנושית שאפשר לחשוב עליה. השפל אליו הגיע הפוטוג'ורנליזם לא שונה מהשפל אליו הגיעה העיתונות, או הספרות, או האמנות. יש המון זבל והמון רמאות ומי שרוצה למצוא איכות (כשיושר הוא חלק ממנה) צריך לעבוד כל כך קשה שכבר עדיף ליצור משהו בעצמך :)

    השבמחק
  8. אבי,
    יש גם עבודות איכותיות. צריך לדעת לברור את המוץ מן התבן.

    השבמחק

Google Analytics Alternative