יום רביעי, 14 באוגוסט 2013

בין אמנות ושלמות

הפסיקו לפחד. אמנות אמיתית איננה מושלמת. היא פגומה. תמיד. מפני שהיא תוצר של בני אנוש ולא של מכונות. ריבוע לבן יכול להיחשב יצירת אמנות עם או בלי שפריץ של צבע אם יש בו מסר שנוגע בך. השאיפה לשלמות טכנית, לעומת זאת, הורסת כל חלקה טובה. אתה לא יכול לבטא את מה שהרגשת ברגע החשיפה אם אתה מצלם ב-RAW ואחר כך מיישר וחותך ומסדר את הצבעים ואת החדות יפה יפה כך שיתאימו לסטנדרט האסתטי המקובל. לא. האמנות היא דטרמיניסטית. הרסנית. בלתי הפיכה. יש בה סיכון. אחרת זאת לא יותר ממלאכה.
הסיבה שבגללה התצלומים שאנחנו יוצרים חסרי השראה ובינוניים היא הזהירות המופלגת שלנו: מה יהיה אם נשרוף את השמיים? אם הצללים יתמלאו ברעש אלקטרוני? אם המיקוד לא יהיה מדויק במאה אחוזים? מה יהיה אם החולשות של הציוד שלנו יתגלו לעיני כל ונהיה ללעג ולקלס? משום מה החששות האלה גוברים על המיאוס מקלישאות, על הרתיעה מפני רדידות יצירתית, אפילו על הצורך האנושי שלנו לבטא את רגשותינו. אז אנא, הפסיקו לפחד. הפסיקו לחפש אישוש והתחילו ליצור. 

 .

2 comments:

  1. פוסט מעולה.
    תודה.

    וגם התמונות בשאר הפוסטים נהדרות.
    תכתוב יותר.

    השבמחק
  2. העיקרון ברור, אבל אני כל כך לא מסכים איתך. מי אמר שבצילום היצירתיות נגמרת ברגע הקליק? מה הקשר ל RAW? בכל מקרה אני מסכים שאסור שהשאיםפה לשלומות טכנית תמנע מאיתנו לצלם. גם אנסל אדמס שהיה גם טכנאי גדול אמר שאין דבר גרוע יותר מצילום חד מאד של רעיון לא ברור. (תרגום חופשי מהזיכרון)
    בכל מקרה, אהבתי לקרוא את המאמרים שלך בעבר, וחבל שתדירות פרסומם כה פחתה

    השבמחק

Google Analytics Alternative