יום שני, 5 במרץ 2012

שלושה פורטרטים

בתי הצעירה מיה חלתה. היום נשארתי איתה בבית והיא, כמובן, ביקשה שאצלם אותה.




נכון, ערכתי את הפורטרטים האלה: חתכתי מעט, הפחתתי או הגברתי את הקונטרסט, הוספתי פה ושם גרעיניות. אבל כשצילמתי לא "הכנתי" את הפלט לעיבוד, לפחות לא באופן מכוון. לא חשבתי על הפיקסלים. לא השארתי את מירב האופציות פתוחות. צילמתי קבצי JPEG בשחור לבן על מנת שהתצלומים יהיו קרובים ככל האפשר לאלה שראיתי בעיני רוחי. מטרתו של העיבוד היתה רק לקרב אותם לשם עוד יותר.
.

2 comments:

  1. שאול, כל אחד פועל בדרך שמתאימה לו.
    מה שחשוב זאת התוצאה הסופית והאם אתה שבע רצון מהתוצאה.
    אני לא חושב שזה נכון לטעון שדרך אחת היא פסולה ולא תוביל לשום מקום: "...אם אתם חושבים שאפשר לעשות זאת אגב עיסוק בחשיפה לימין ודאגה להשארת שוליים כהכנה לקרופ - אינכם אלא טועים..."

    בהרבה תחומים אפשר להגיד שהדרך חשובה יותר מהתוצאה, אולי זה נכון בצילום כלפי הצלם עצמו כחלק מתהליך ההתפתחות שלו בהסתכלות פרטית פנימה. אבל באמנות, האמן לא צריך לעניין אף אחד אלא רק האמנות עצמה, אף אחד לא מציג אמנות בלתי מוגמרת ורק התוצאה הסופית חשובה ולכן הדרך לא רלוונטית מבחינת האמנות עצמה.

    אף אחד לא שואל צייר באיזה סוג מכחול הוא השתמש או היכן הוא קנה את הצבעים והאם הוא מערבב אותם לבד, זה ממש לא רלוונטי וזה נכון גם לצילום. אם עבור האמנות שלך מספיק לך לצלם ב JPG עם תוכניות מוגדרות במצלמה אז נהדר, אם אתה מצליח להשיג את הקומפוזיציה שרצית כבר בצילום עצמו גם נהדר.

    אבל גם כאן אתה מודה שחתכת מעט... אולי אתה משאיר את המקום לחיתוך בתת מודע מבלי לשים לב לכך... זה בדיוק על מה שאני מדבר כשאני אומר שצלם מיומן כבר יעשה את הדברים האלו בצורה אינסנטקיבית לחלוטין ולא ממש צריך לבזבז זמן חשיבה על כך ברגע הצילום.

    והכי חשוב - יופי של תמונות

    השבמחק

Google Analytics Alternative