יום רביעי, 19 באוקטובר 2011

שיר עונתי

גשם הקשב לנשים / תרצה אתר

עד רדת הערב, גשם.
הקשב לנשים בחלון,
עד רדת החושך. גשם, הקשב
לנשים הצופות בוילון.

גם לנו אדמה שמחכה
למשהו מלמעלה.
גם בנו יש אימה וזעקה
למשהו פורח... וכן הלאה...

עד סוף השבוע, גשם.
הקשב לנשים בחלון,
עד קץ השבועיים. גשם, הקשב
לנשים העומדות ומחכות.

גם לנו בחצר גינה קטנה
ריקה מזוהר דשא.
גם אנו מצפות עד אין בינה
למשהו ברוך כמו הגשם.

גם בתוכנו מחכה, שותקת,
חלקת ארץ קטנה, חרבה.
והגשם שלנו איחר לרדת.
הגשם שלנו
טרם בא.

אך הגשם שלנו יבוא
עננים כבר זעים במרחק.
הגשם שלנו קרב, קרב
בצעדי ענק.

הקשב לנשים בחלון.
גשם אדיר ונוהר.
הקשב, איך קוראות הן בזו אחר זו -
הוא חוזר
הוא חוזר
הוא חוזר. 


איזה שיר נכון. כמה כמיהה יש בנו למשהו טוב. משהו שלא נוכל לעשות דבר על מנת לקרבו, אבל אנחנו יודעים שיש לנו זכות לראות בו. הפאסיביות המדכאת, האקזיסטנציאליסטית של הציפיה תתחלף בסופו של דבר בשמחה גדולה. כפי שקרה אתמול.

.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

Google Analytics Alternative