יום שבת, 16 ביוני 2012

תצלום ישן וכמה אבחנות

Saul Leiter, Paris, 1959

התצלום הזה של Leiter צולם בסרט הצבעוני היחיד שנמכר באופן מסחרי ב-1959, הלא הוא סרט השקופיות Kodachrome 64 ז"ל. הוא מזכיר ציור משלהי המאה ה-19: התסרוקות הגבוהות של הנשים, כסאות הקש הפזורים בבית הקפה, השלט ברקע ודמויות הגברים העטויות חליפות כהות כולם מאפיינים את הציור האימפרסיוניסטי. הגוון החם של סרט הצילום משווה לתצלום תחושה ציורית מאד והגרעיניות החזקה נושאת רמזים לעבודותיו הפוינטיליסטיות של Seurat.
למרות זאת, זה תצלום מעין כמוהו: החדות המשתנה עם המרחק וההשתקפויות בחלון (כולל חצי דמותו של הצלם הניבטת אלינו מצד ימין) אינן מותירות ספקות. זהו תצלום.
קסמה של העבודה הזאת ברבדים הרבים שלה, הפיזייים והפסיכולוגיים כאחד. המשמעויות השונות שלו אינן חיות בשלום זו עם זו. הציוריות מתנגשת בצילומיות; ההשתקפויות גורמות לנו להסס: כמה חלונות כלולים בקומפוזיציה? אילו מן המרכיבים שלה נמצאים מאחורי חלון ואילו משתקפים בו?; המאפיינים הצורניים שקשורים בתודעתנו לסוף המאה ה-19 מתנגשים בחפצים המונחים על השולחן, שכולם בני אמצע המאה העשרים; ריבוי הפרטים, המודגש ע"י הגרעיניות החזקה, מתנגש עם הסדר הכללי של הקומפוזיציה; הקונטרסט הטונאלי העז מתנגש בקונטרסט הכרומאטי החלש. האם התצלום חד? לא, לא ממש. אבל החדות של חלק מן הפרטים גבוהה בהרבה מזו בה מתוארים פרטים אחרים. גם התפלגות החדות מבלבלת אותנו. מכיוון שהתצלום מורכב כל כך עינינו מתעכבות עליו זמן רב. אנחנו מנסים לפרש אותו, אבל בכל פעם בה אנחנו משוכנעים שפיענחנו אותו מופיע פרט חדש שזורק אותנו לנקודת ההתחלה.
Leiter לא יצר את התצלום הזה במקרה. זה לא snapshot. היה בסצנה משהו שצד את עינו (כנראה המבנה הטונאלי והכרומאטי הגס של הסצנה - ה-notan שלה) ולכן הוא הרים את המצלמה אל עינו ולחץ. מצד שני, הוא ודאי לא חשב על כל הרבדים הצורניים והתוכניים שלה. הוא פשוט התעורר בחדר המלון הקטן, אכל משהו קל, שתה ספל של קפה, לקח את המצלמה שלו ויצא אל הרחוב להתבונן. לא היה דבר שהסיח את דעתו באותו בוקר. הוא התמסר לאווירה ולמראות המשתנים לנגד עיניו וכשהגיע הרגע הנכון - חשף. זה הכל.
.

4 תגובות:

  1. אנונימי16.6.2012, 17:20

    עבודה מדהימה!
    תודה על החשיפה לצלם ולשאלות המתעוררות.
    האם לדעתך הרקע של האנשים מאחור הוא אמיתי או ציור קיר בבית הקפה?

    השבמחק
    תשובות
    1. אינני יודע אם זה ציור, אבל האם זה משנה?

      מחק
  2. מישהו שם לב למעיל של סנטה קלאוס....

    לפי דעתי, מה שמשך את הצלם בכלל לצלם מאיפה שהוא עמד זה ההשתקפות בבקבוק ומסביב זה הוא כבר בנה את שאר התמונה ואולי אף חיכה לתזמון הנכון.
    הצבעוניות אכן מזכירה ציור, גם החדות הסלקטיבית לא ממש מסגירה שמדובר בצילום, מה שיותר מסגיר את העובדה שמדובר בצילום אלו החיתוכים והשתקפות הצלם שאני לא חושב שהייתה מכוונת אבל בהחלט מוסיפה נופך.

    אגב חיתוכים, אחת ההשפעות של צילום על ציור זה נושא החיתוכים של אובייקטים ושל דמויות. נושא שלא היה מקובל לפני הופעת המדיום הצילומי. אך עדיין החיתוכים בציורים הם הרבה יותר מעודנים. למשל בתמונה נ"ל, חיתוך הדמות השמאלית ליד האשה המרוחקת עם היד על הראש הוא מאד אגרסיבי.

    השבמחק
    תשובות
    1. כן. שאלתי את עצמי מה מעיל של סנטה עושה שם.
      זאת תמונה עם הרבה שאלות. מאוד מסקרנת.

      מחק

Google Analytics Alternative